בואי נלך לרקוד, אמרה לי אילת אהובתי ואני לא מסרבת להזמנות שכאלה, למרות שהיינו גם ביום ראשון שעבר (טוב היה פורים) אבל מה זה קשור. יום חדש, שבוע חדש…

ישבנו על הבר – מה שאנחנו בדרך כלל לא עושות. מקום הישיבה משנה את כל ההסתכלות. ישבנו בפינה, פונות אחת לשנייה, שקועות בשיחתנו, שהיא תמיד הכי אינטימית ועמוקה, כיאה לחברות שיש לה ותק של 25 שנה.

הוא ישב בהמשך הבר. האמת היא שהוא נכנס ממש איתנו. צעיר, לא גבוה, גוף של חדר כושר, פרצוף משועשע ושפת גוף פתוחה – חמוד ביותר. קלטתי אותו קולט את אילת. קמנו לרקוד והוא היה כל הזמן בסביבה. אני התיישבתי והוא התקרב אליה. זה היה מדהים להסתכל מהצד ולראות את המשחק הזה. היא "כאילו" לא שמה לב, רוקדת לעצמה. הוא לוחש לה משהו באוזן כדי למשוך את תשומת ליבה ותוך כדי כך, מתחכך בשיערה – מהצד זה נראה אינטימי למרות שהוחלפו מילות פתיחה סתמיות. הרגשתי כמו אנתרופולוגית הבוחנת את משחק החיזור המרתק. אני תמיד מרגישה שאני השומרת של אילת למרות שהיא ממש לא זקוקה לשמירה. היא כן זקוקה לאהבה ועוד יותר היא זקוקה למישהו שיסחף אותה מעל רגליה. אבל היא לא נותנת. לא תחשבו את זה עליה – היא מפלרטטת בנועזות – אני בחיים לא הייתי מרשה לעצמי – אבל היא לבד והיא כן יכולה להרשות לעצמה את החופש המדומה הזה. מדומה כי אין לזה המשך. היא עוצרת באדום… אתמול אמרתי לה שהיא מוצאת חן בעיניו. היא לא הרגישה. אמרתי לה שהוא חמוד. אמרתי לה שלפי איך שהוא רוקד אני ממש לא הייתי פוסלת אותו על הסף. אבל הוא בינתיים הלך לרקוד עם איזו ילדונת – קיפצו להם כמו בשיעור אירובי. נראה היה לי שהם מכירים, ואז, הוא פתאום התיישב על ידי על הבר וחייך. אמרתי לו שקלטתי אותו קולט אותה כבר בתחילת הערב. הוא אמר שחשב שאנחנו זוג לסביות ובחן את הדיאגנוזה שלו לזמן מה. בשלב הריקודים החליט שלא אבל היא לא היתה מוכנה להתחבר אליו. רקדה "בכללי" הוא אמר. סיפר לי שהוא בן 34 . שאלתי על הילדונת והוא אמר שהיא צעירה מדי בשבילו – חושבת שהיא במסיבת כיתה….אבל, הוא אמר, אני לא דוחף. מה שצריך להיות שלי יהיה שלי ומה שלא – לא. אהבתי. לקראת הסוף לחשתי לה באוזן שאם יבקש ממנה את מספר הטלפון שתתן לו. ישבתי על הבר וצפיתי בו מפתה אותה. זה היה מקסים. הוא הצמיד אותה אליו, ליטף אותה לאורך הגב, השאיר את ידו על ישבנה ונענע אותה. היא זרמה איתו והקיפה את צווארו בידיה. כמה יפה לה להיות מחוזרת (למי לא….).