...את הספר "אהבתי כל כך" של יהודית רותם.

"מי שאמה לא אמרה לה שהיא יפה בעודה ילדה, לעולם לא תרגיש טוב בתוך עורה, בתוך גופה, מאחורי פניה, ולא חשוב כמה רבים יהיה הגברים והנשים שיחזרו ויגידו לה "את כל כך יפה". היא אמנם תרצה שיגידו לה שוב ושוב את המילים המשכרות האלה, היא תכמה למנגינה שלהן ותספוג אותן כמו סם, היא תעשה כל מאמץ להיות ראויה להן, אבל היא לא תאמין לאומרים אותן. היא תחייך ותתנהג כמו יפה, ובתוך עצמה תרגיש דהויה, כמי שנשלל ממנה מתנת היופי" (עמ' 190)

"ואולי הכל תלוי בקומבינציה מסוימת, חד פעמית, וזהו המיסתורין, ה"דרך גבר בעלמה". לפעמים כל החיים עוברים עלינו בחיפוש ובציפיה לשילוב הנכון לנו, וכמה חבל שאיננו נולדים עם ידיעת הצופן המתאים לנו, ורק לנו." (עמ' 293).