בפוסט הקודם בכלל לא הגעתי לרעיון שבגללו התחלתי…. ככה הראש שלי עובד – דבר מוביל לדבר ובסוף יצא משהו אחר לגמרי. זה דווקא יפה בעיני…. אבל הגירוי הראשוני לפוסט היפים והאמיצים היה שכבר כמה ימים התוכנית אינה משודרת. כשאני לוחצת על אינפורמציה בשלט הדיגיטלי אני מקבלת את פירוט התוכנית אבל על המסך מוקרנים דברים אחרים. שלשום שידרו את עינב גלילי מראיינת את עדי אשכנזי ועל זה בעצם רציתי לכתוב….

התאהבתי בעינב גלילי (אולי יש לה בלוג?????) בימי התוכנית הנצחית ברדיו תל-אביב - "היפות והאמיצות" (תראו איך הכל מתחבר….LOL ) עם מיכל ניב ז"ל. היא שנונה, מצחיקה ואינטליגנטית – שילוב שהוא אולטימטיבי בעיני אצל גברים ונשים כאחד. תוסיפו לה את עדי אשכנזי שמצחיקה אותי נורא, ואני כבר לא בדיכאון מזה שאין סבוניה. אחד הנושאים שעלו בתוכנית היה הנושא הרגיש הזה, המציק הזה, הסיוט של כל אישה בכל גיל ובכל גודל - קניית בגד ים. כן, כן, אני רואה אתכן מהנהנות, חברות יקרות וזה לא משנה אם את נראית כמו קלאודיה שיפר. אני מבטיחה שלכם שגם סנדי בר לא נהנית לקנות בגד ים. זה מדהים איך נשים שנראות נפלא בעיני הבחורה הממוצעת, מוצאות פגמים בעצמן. אני היכרתי פעם בחורה יפהפיה – באמת – יכולתי להסתכל עליה שעות. אבל היה לה תסביך אף. היא החליטה שהאף שלה גדול ומכוער ועשתה ניתוח פלסטי. מאז היא כבר לא יפה בעיני….

אנחנו בדרך כלל קונות בגד ים בתחילת העונה, כאשר אנחנו עדיין לבנבנות ועוטות על גופנו את ריפוד החורף. תאי ההלבשה לא מחמיאים במיוחד (בלשון המעטה)  והאור הפלורוצנטי מבליט כל שקע צלוליטי. כל זה בתנאי שיש מראה בתא ההלבשה - לפעמים צריך לצאת החוצה ולהתחכך בנשים אחרות אל מול מראה ציבורית. זה הכי נורא - לראות על ידך במראה חתיכה צעירה וגבוהה שלא מרוצה ממה שהיא רואה....ללא ספק, זהו מבצע הדורש הכנה נפשית רצינית. בגילאים מסויימים לוקחים חברה לחיזוק. יש כאלה שמצטיידות בבעל (אף פעם לא הבנתי את זה) ויש שלב בחייך שאת לא צריכה אישור של אף אחד. את יודעת בדיוק איך את נראית וגם אם יגידו לך שזה לא נורא שהתחת שלך יוצא מהצדדים – את הרי יודעת את האמת…

אני קונה בגד ים פעם בכמה שנים. נדמה לי שהפעם האחרונה היתה לפני שלוש שנים. אז התמזל מזלי ומצאתי בבת אחת שניים. אחד שחור סולידי ואחד טורקיז יפיפה – הוא היה העיקרי שלי. השחור היה לחיזוק. בשבוע שעבר, אחרי אילת, גיליתי את ההדללות הזאת של הבד בחלק האחורי התחתון…. נו, הקצת שקוף, קצת מדלדל הזה…. זה אומר שאצטרך להתחיל לאגור כוחות לקראת מבצע חדש, אשר תופס  אותי במשקל שהוא רחוק מאופטימלי מבחינתי. מאז שהבראתי עדיין לא השלתי מעלי את השלושה קילו המיותרים. שניים מהם יושבים לבטח על אחורי וזה מקשה מאד את עניין המדידות מכיוון שיש פער בין החלק העליון לחלק התחתון - If you know what I mean ….

כל-כך הרבה אלמנטים נכנסים לבחירה הזאת: שלם או ביקיני (נחסך ממני – אני מזמן עברתי לשלם). חזיה מרופדת או לא (עדיף קצת ריפוד), היי לג או רגיל (בשבילי רק היי), כתפיות רגילות או אלה הנקשרות סביב הצוואר (איחס – מזכיר לי את הסבנטיז). שלא לדבר על הצבע….שחור הוא מרזה אבל משעמם. צבעוני זה לא קוּל ואם צבע אחד אז איזה? איזה שיש, כמובן… כי אם אחליט ללכת על אדום יין ואין אדום יין? בינתיים ארד לסיני עם מה שיש, אשתזף קצת ואז הייאוש יהיה יותר נוח. צלוליטיס נראה פחות מזעזע אחרי שיזוף קל ואז אעזור אומץ ואלך לחפש בגד ים.