אין דבר מרתק יותר מהפרצוף האנושי. שתי עיניים, אף ופה באינסוף וריאציות. כל אחד עולם ומלואו. אנחנו נמשכים קודם כל לפנים. זה עניין אבולוציוני – תינוק רואה קודם כל את פני אימו ומתחבר דרכם לעולם. מחקרים הוכיחו שאנחנו נמשכים באופן טבעי לאנשים יפים, המסמלים בתת מודע שלנו בריאות , שהיא חיונית להמשך תקין של הגזע. הגישה הביולוגית גורסת שמי שמקרין איכויות גנטיות טובות נתפש בעינינו כיפה או כמושך.

אפלטון קבע שיופי הוא אבסולוטי- עניין של פרופורציות ומתמטיקה. למרבה הפליאה, תפישה זו החזיקה מעמד עד למאה ה- 18, כאשר קנט קבע שיופי הוא עניין סובייקטיבי, הווה אומר, יופי תלוי במתבונן. וכך עולה השאלה האם יופי מוליד אהבה או שמא אהבה מולידה יופי? אם אני רואה פנים של איש לא מוכר. אני מסתכלת עליו בעיניים אובייקטיביות: איזה צבע עיניים יש לו? איזה מן אף? פה? שיניים? איך הכל מתחבר יחד – האם התוצאה נעימה לי לעין או לא. ואז נוצר קשר. ההתייחסות מיד משתנה כי הוא מסתכל עלי, הוא מדבר, מחייך , ולתוך תוי הפנים נכנסת הבעה ולפעמים גם רגש. נניח שהוא מוצא חן בעיני – כל ההסתכלות שלי משתנה. אנחנו נוטים לראות יופי בפנים אהובות. אין הורה שלא חושב שילדיו יפהפיים. הרבה פעמים אני מסתכלת על זוגות ושואלת את עצמי מה הוא מצא בה או להיפך. אני אובייקטיבית ולכן לא רואה את מה שהם רואים.

בכיתה ח' היה לי חבר מכוער. בעצם הוא לא היה ממש חבר שלי בגלל זה בדיוק. הוא היה מאוהב בי נואשות. אני עדיין שומרת את המכתבים ששלח לי ללונדון בקיץ שבין כיתה ח' ל- ט' – מכתב אחד כל יום….קשה לי עם כיעור אבל היינו חברים טובים ובשלב מסוים הפסקתי לראות את הכיעור כי מצאתי בו יופי פנימי. דרכינו נפרדו אחרי התיכון. קראתי עליו בעיתון כמה פעמים בענייני היי- טק ושמעתי שהוא חי באמריקה. לפני חודשיים הייתי במסיבה אצל חברים והיה שם איש מוזר. הוא נראה הרבה יותר מבוגר מכולנו ולא התחבר. חבר אחד אפילו אמר שהוא נראה לו חשוד. יצור מוזר. תוך כדי ריקוד שמתי לב שהוא מתסכל עלי. זה הכניס אותי לאי שקט. פתאום זה היכה בי – משהו בצורה שהוא רקד נראה לי מוכר – לא השתנה הרבה מאז כיתה ח'….. לא רציתי להיות צודקת אבל פתאום הוא ניגש אלי ולחש לי באוזן שזה הוא. היתה פגישה מרגשת אך מביכה. הכל הוקצן לרעה. אבל גם הוא מצא לו אישה והיא אחזה בו בחמימות.

בהמשכו של ספרו המרתק של אלן דה בוטון יש פרק על היופי המדבר בדיוק על הנושא הזה. תופעה מוזרה באמת מתקיימת כאשר הדימוי העצמי שלנו נמוך וקשה לנו להאמין שמישהו מסוגל לראות בנו יופי. אנחנו, נשים בעיקר, נוטות להגדיר את יופי שלנו על פי סטנדרטים של ווג ושל הקולנוע. יש אידיאלים קלאסיים של יופי שהיינו רוצות להידמות אליהן (בהכללה גסה, כמובן, לצורך ביטוי הרעיון). התבוננות במראה מיד חושפת את העובדה שאנחנו לא עונות בדיוק על הקריטריונים הנדרשים לשער של ווג. לפעמים נראה לנו שאם נעשה ניתוח באף, הדברים ישתפרו. זאת שטות כי הפנים אמנם מורכבות מאיברים שונים אך החיבור ביניהם הוא שעושה את הסך הכל. הסך שווה יותר מחלקיו. לכן שינוי של מרכיב אחד הוא לא תמיד לטובה, כפי שכבר כתבתי בהקשר אחר. פעם עשו ניסוי וחיברו איברים שונים של נשים יפות כדי ליצור את הפנים האולטימטיביות – לקחו את העיניים של ליז טיילור, החיוך של ג'וליה רוברטס ואני לא זוכרת מה עוד. התוצאה היתה ממש מכוערת…. מחקר אחר מדגים את חוסר הסימטריות של הפנים כאשר ניסו להרכיב קלסתר פנים משני חלקים שמאליים או שני חלקים ימניים – התוצאה היתה שונה מאד מהמקור. זאת למרות המשיכה המולדת לסימטריה. ככל שהפנים יותר סימטריות הן נמצאו "מושכות" יותר. (לביל קלינטון, דרך אגב, יש בפנים סימטריוּת מעל לממוצע).סיבות אבולוציוניות עומדות גם מאחורי המשיכה לנעורים. יופי ונעורים קשורים זה בזה. ראו כהוכחה את התעשיות האדירות שכל ייעודן שימור הנעורים. האבולוציה דאגה לכך שתתפתח בנו משיכה למועמדים בעלי פוריות ויכולת הולדה. זה מסביר את המשיכה של גברים לנשים צעירות….

דרך משקפי האהבה רואים רק יופי וטוב שכך…..

שיהיה לכם יופי של שבוע ואשתדל למסור לכם ד"ש מאילת...