קיבלתי מתנה היום – יום מנוחה. יום מנוחה אמיתי מבחינתי זה להישאר לבד בבית. להיות בשקט של עצמי. האמת היא שהימים האחרונים התישו אותי – לא אכלתי כמעט כלום במשך יומיים והחום והצמרמורות ומרתון ההכנות אתמול… בסרט פאנצ'ליין עם סאלי פילדס היא חוזרת הביתה מאוחר לקראת ארוחה עם הבוס של בעלה ותוך כדי תנועה מחלקת הוראות לילדים וצ'יק צ'אק הכל מתארגן – כך היה פה אתמול. הבנים התיישבו במרפסת לקלף תפוחי אדמה ובטטות, הבעל שטף את הרצפה, הקטנה ערכה שולחן כמו נסיכה אמיתית ואני עשיתי את קסמי במטבח. בקיצור, חברים – נשאר מספיק אוכל בשביל כולכם והיום כולם הלכו לחמותי ואני אכלתי ארוחת גורמה: מרק עוף עם כופתאות מצה למנה ראשונה ולעיקרית: פולקה מהעוף של המרק עם סלט גזר במיץ תפוזים. מעדן!! הדברים הפשוטים הם לפעמים הטובים ביותר….

אני מתענגת עכשיו על הספר : חיי פיי. כתיבה יפהפיה, מקורית וסוחפת. זה בגלל ששכחתי את "חיבורים של אהבה" במספרה בשבוע שעבר ועוד לא הצלחתי לעבור שם…

אהוד אמר בקשר לנאוה ש"היום נאוה היא אדם אחר ממה שהיתה לפני 35 שנה". זה קומם אותי כי זה נאמר בקונוטציה שלילית והרי טוב שכך – אוי ואבוי אם היינו נשארים תקועים באותה נקודה. מטבע הדברים, אנחנו מתפתחים ומשתנים וכך גם בני הזוג שלנו. גם הוא בודאי השתנה… ולאן פנה? לאהבתו הבלתי ממומשת מגיל 20 – ללמדנו שדברים שאינם סגורים לא נוטשים אותנו וזה מטריד אותי. החדשה, דרך אגב, דומה נורא לנאוה אבל נראית פחות טוב – ללמדנו שמראה חיצוני ממש לא קובע….שזה דווקא נחמה...

לא שאני לא יכולה לחשוב על מקומות יותר סימפטיים לא לעשות בהם כלום – על החוף של בורקאי , למשל, אבל יש חן במשפט הזה, תודו….

אז זהו, החברה חזרו, מחר חוזרים לפעילות ולאוכל סדיר….