חודש חדש, דף חדש, עונה חדשה, המתחילה באנרגיות טובות. אני עדיין על שעון קיץ – מתעוררת לפני השעה שש, הולכת לישון מאוחר. הבוקר ניצלתי את ההשכמה המוקדמת להקדמת ההליכה. למרות שהשעון מורה על חורף, עדיין אותו חום. פגשתי בדרך את האנשים של 8:30 וגם את אלה של  7:30. פנים חדשות. חשבתי על אתמול ועל הפתיחה החדשה האמיתית שאני מרגישה רק אחרי יום כיפור. אתמול בבוקר הילדה שלי אמרה לי שאני מתייחסת ליום כיפור כמו אל מתנה – כאילו אני נהנית לצום. זה נכון. הצום גורם לי הרגשת התנקות בגוף. אני אוהבת את תחושת הריקנות בתוך הגוף – את מנוחת מערכת העיכול שמשרה שקט פנימי. כל היום נעתי בין פאזל של 1000 חלקים לבין יונה ונער. את הפאזל גמרנו לפני הצהריים. איזה אושר זה למצוא חלק שחיפשת. אוהבת את הפעילות הזאת. אבל , ללא ספק, יום הכיפורים הזה ייזכר כיום של מאיר שלו. איזה סיפור מופלא. איזו כתיבה מרגשת. אני קוראת ורואה בדמיוני את הסיפור מתגולל לפני כמו סרט. יש ספרים שאני מסיימת ורוצה להודות לסופר על שכתב אותם. תודה לך, מאיר שלו.

כיף שהשבוע מתחיל ביום שלישי – במיוחד שזה הפך ליום האהוב עלי בשבוע – יום החוגים שלי – יום הריקודים. היום גם אבקר את יהודה, כדי לרענן קצת את שיערי לקראת הנסיעה ללונדון בשבוע הבא. אישה תמיד צריכה להיראות במיטבה – במיוחד בנסיעה.....

יום טוב, שבוע טוב.