באופן בלתי שגרתי, החלטתי להשאיר את התגובות של הפוסט הקודם ללא מענה, וזאת למרות שיש לי מה להגיד. פתאום חלון התגובות נראה לי כמו מניפסט - מעין תמונת מצב שופעת אהבה ובא לי להשאיר אותה כך ולראות אותה גדלה ותופחת – כל פעם שמישהו מוסיף את אהבת הארץ שלו.

העיתוי של הפוסט הזה אינו מקרי. בשבוע הבא אנו נכנסים לימים הנוראים. הימים שבין ערב יום השואה ליום העצמאות הם הימים הנוראים שלי ועל כך עוד ידובר אבל בהמשך לשאלתי בפוסט הקודם רק אוסיף ואומר שמי שאינו יודע לענות על השאלה הזו צריך לחשוב על שתי דקות הצפירה (וזה לא משנה איזו) וזה יעזור לו…

ימים אלו הם תמצית הישראליות שלי.