גלגלתי לי בראש מילים ומשפטים שייטיבו לתאר את הכינרת. חשבתי על רחל המשוררת ועל האגם האהוב שלה וכיצד בימים אלה של שפע, יש באפשרותה להוליד שירה גם אצל פשוטי העם. הכינרת העלתה בי אסוציאציה של אישה בהריון מתקדם – התפיחוּת שלה מלווה בגאווה ובנחת אצילית. היא זורחת במלאותה ומרחיבה את הלב.

אתמול התמלאתי שמחה בנחל עיון על מפליו. למה מפל מים הוא מרגש כל-כך? האם זה השפע? העוצמה? או שמא האנרגיות המתפזרות עם מפץ הזרם לתוך הבריכה המחכה לו ומקבלת אותו לתוכה בהכנסת אורחים בלתי נדלית….

יומיים לא קלים לפני. אחריהם יום העצמאות (ברבקיו אצלי). בין לבין ריקודים, אלא מה….