לצערי לא הספקתי לקרוא את כל מה שרציתי היום אבל כל פוסט שקראתי גרם לי התרגשות. כל אחד כתב מהמקום שלו, דרך הסיפור האישי שלו, בסגנונו את יום הזיכרון האישי. פסיפס מרתק ומרגש של זיכרונות וצלקות אישיים. בלי ציניות ובלי התחכמויות – אחר. כראוי ליום הזה.

המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא מעבר מרגש. אני אוהבת את הרדיו לקראת השעה שמונה בערב- המוסיקה קצת "עולה" – מאד בעדינות. אחרי זה טקס המשואות שעושה לי את זה תמיד.

מהבית שלי לא רואים זיקוקים – רק שומעים. אבל אפשר ללכת לגבעה הקרובה ולראות רדיוס רחב. אולי ב- 11. פתאום מצאנו את עצמנו לבד – הילדים עסוקים בפעילויות שלהם ואנחנו פטורים מבמות בידור וצפיפות המונית. זה מוזר…

אז פתאום אני רואה טלויזיה. רופא אתיופי צעיר ומרשים במיוחד מספר סיפור הסתגלות מקומם. אפילו רודריגו סבל מבעיות קליטה… מזדהה אנוכי.

הזמינו אותנו למסיבה במקום הכי גבוה בגוש דן. לא יודעת אם ממש בא לי – כן, כן – גם זה קורה. נראה.

אז חג שמח חברים שלי ומבין 56 הסיבות - חברים נמצאים בדירוג מאד גבוה….