לפעמים הוא נותן לך ללכוד אותו לרגע, להתרפק עליו, לגעת בו ואז הוא חומק מבין אצבעותיך ומתגרה ממרחק – מזמן אותך לגעת בו שוב. וכך חוזר חלילה.

חבר יקר שאל אותי בראש השנה כמה אני מאושרת בסולם מאחד עד עשר. אמרתי שבע. ואתה, שאלתי? תשע וחצי, הוא אמר…. הופתעתי מאד ואז הוא פרט: ילדי בריאים, אני בריא, אשתי בריאה, יש לי פרנסה, גג מעל ראשי, מזון למשפחתי – מצבי כבר הרבה מעל לממוצע. אני שמח בחלקי. דבריו הדהדו בראשי וגם העליתי אותם לדיון באותו ערב, כאשר באו חברים להרמת כוסית מסורתית לכבוד השנה החדשה. אבל מה עם מזון רוחני, נשאלתי? מה עם תוכן ועניין בחיים? אכן שאלות טובות. אנחנו הרי לא מסתפקים בבסיסי. אנחנו תמיד רוצים עוד וכאן מתחילה הבעיה: ניתן לדמות את האושר לרף בקפיצה לגובה. בכל פעם שאנחנו עוברים אותו – מעלים אותו שלב. אנחנו חושבים שכאשר תתמלא משאלה זו או אחרת, נהיה מאושרים אבל ברגע שאנחנו שם, אוחזים בתחושה האופורית הזאת לזמן קצר, אנחנו מתרגלים אליה ומחפשים מטרות חדשות. אני זוכרת מאד בבירור את תחושת האושר כאשר עברתי לבית בו אני גרה. לפני כן גרנו בדירה קטנה וצפופה אבל אהבתי אותה נורא ורק המחשבה על מעבר עשתה לי בחילה. אז דחיתי ודחיתי עד שאזרתי את כוחות הנפש הדרושים לי לבצע שינוי כזה. אחרי המעבר והרחבה משמעותית של שטח המחייה, לא האמנתי כמה מרחב מחייה יכול להשפיע על תחושה ועל שקט נפשי. ממש הרגשתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה. אבל התחושה הזאת לא נשארת – החדש והמפליא הופך מהר מאד למובן מאליו. אמנם אני עדיין שמחה בחלקי ולא רוצה לזוז מכאן אבל הרבה אנשים נכנסים בשלב מסוים לאי שקט וכבר מחפשים בית יותר גדול, יותר יפה ואת האנלוגיה הזאת אפשר לעשות לגבי מכונית או כל דבר אחר. מה שיש לנו בדרך כלל לא גורם לנו אושר (נוציא ילדים מההנחה הזאת) – אנחנו בדרך כלל חושבים על אושר במונחים של מה שאין לנו ולוּ היה לנו היה מביא את האושר הנכסף.

פעם אמר לי מפקד שלי בצבא שהחיים צריכים להיות בנויים מגבעות קטנות ולא מהר אחד גדול. כמו בהימלאיה – אתה מטפס ומטפס ורואה את הסוף וכשאתה מגיע אתה רואה שיש לפניך פסגה חדשה.

אני חושבת שהאושר הוא לא מצב צבירה מתמשך. אני חושבת שהאושר הוא רגע. רגע כמו אתמול, שבו כל הפרטים של תמונה מתאחדים לכדי קומפוזיציה מושלמת והרמונית. רגע כמו שחוויתי לפני כמה שנים בעת חופשה בצפון – קמתי משנת אחר הצהריים ושכבתי על ערסל מתחת לעץ פקאן. בתוך אוזני אוזניות עם מוסיקה שאני אוהבת, מעלי, העלים הירוקים הרעננים של עץ הפקאן והגוף שלי רגוע – כל צרכיו מסופקים – רגע מושלם שבו הרוח מתרוממת מתוך הגוף ומבצעת ריחוף קל. הלב מתרחב וחיוך מתפשט על השפתיים. ממש כמו התחושה שאחרי אורגזמה. אבל גם סקס לא מספק בדיוק את אותה התחושה בכל פעם מחדש.