שוב פוסט ראשון של חודש על דף ריק.

שבוע חדש וחודש חדש- אחד האהובים עלי - בין אביב לקיץ, כאשר עדיין לא חם אבל יש ריח של קיץ. אפשר כבר ללכת לים והוא עדיין שקט - לפני אי השקט של הקיץ.

הבוקר התעוררתי מחלום - בעלי גילה את הבלוג שלי. הוא שאל אותי על לאופרד ועל עוד אנשים . על דרלינג הוא דווקא לא דיבר....

השבוע עוד עובדים אצלי בבית. הכל מלוכלך ומגעיל. אי אפשר לתאר את הקושי שלי במצב הזה. כבר דיברתי על זה אבל זה מדהים אותי בכל פעם מחדש - אני חייבת סדר כלשהו בסביבה שלי כדי שאוכל להיות שקטה. אי סדר מגרה את הצד הכאוטי של אישיותי ומערבל אותי לגמרי. אני עצבנית ומסרת מנוחה ולא מוצאת את מקומי. אבל אני זו שתמיד אומרת שהכל בראש, אז אני מאמנת את עצמי ואומרת שזה הרי זמני ואחר-כך הכל יהיה יפה ונסדר הכל ויהיו דברים חדשים וזה סך הכל חיובי. אבל ישנם רגעים שאני לא רואה מעבר לבלאגן.....

אז כך אני פותחת את השבוע. מחר אני מעבירה את ההרצאה שעוד לא סיימתי להכין אבל אני כבר יודעת את המבנה שלה. אני אוהבת להרצות. אוהבת להרגיש את תשומת הלב של הקהל, אוהבת לשמוע איך המילים יוצאות לי מהפה - גם כאלו שלא תכננתי לומר - ההיסחפות הזאת שכאילו לא באה ממני- כאילו מישהו מכניס לי מילים לפה. נורא כיף.

אז הנה- צלחתי את הפוסט הראשון של החודש. אני מקווה שיהיה לי יותר זמן להיות כאן השבוע.

נשיקות.