אולי שלב לפני רוקנות המחשבות הוא התמקדות בדבר אחד. הרי יש לנו כל-כך הרבה רעש בראש. מרוב רעש אנחנו לא שומעים את הדברים החשובים – את הידע המלווה לאמת הנמצאת בתוכנו.

אני מסתכלת על הים בריכוז: הוא לא דומם, לא נעמד באופן מוחלט, אלא מתנועע ברכות ובשקט. מדי פעם הוא מלחך את החוף בתנועת ליטוף עצלה – כמעט ללא צליל. לא כמו ים אמיתי… רואים דגים קופצים במים.

וצלול צלול…

אני רוצה להתחבר לכאן ועכשיו: " לעיתים נדירות אנו מוצאים את עצמנו נחים במעמקים העצומים של הכאן ועכשיו. המוח שלנו טרוד בחוויות העבר או ממציא אופרות סבון – ציפיותיו מן העתיד. אבל רק כאן – ברגע הזה ממש – אנו מוצאים את העצמי האמיתי שלנו, השוכן מעבר לגוף הפיזי, לרגשות המשתנים ולמוח הלהגני שלנו".

כמה כוכבים יש בשמים… מרחבי המדבר מבליטים את הכוכבים. אני זוכרת גם בתקופת השירות הצבאי שלי בסיני, את ההתרגשות של התבוננות בכוכבים. לפעמים הייתי רואה כוכב נופל…

אבו רמי מקבל את פנינו בחום. רוצה לזכור את השמות שלנו. הבחור יודע היטב את מלאכת האירוח ומדבר עברית שוטפת. משהו בפשטות שלו מדבר אלי. הוא מספר על אישה ושני ילדים באיסמעאליה. אישה של שידוך. האם השידוך הצליח? לא אשת חלומותי. האם שאלו אותך מהי אשת חלומותיך? ותשובתו…. האם שואלים כבש לפני ששוחטים אותו….?

אבו רמי יודע לחזות את מזג האויר לפי הים והירח. הוא יודע להריח שיטפון שמונה שעות לפני שהוא מתרחש. איך למדת את זה, שאלתי? זה מהטבע, הוא אמר…

אנשים חברותיים בסיני או שמא הפלצנים פשוט לא מגיעים לכאן. בכל המתחם היום יש שבעה חדרים מאוכלסים. במשך היום ישבנו עם שתי חברות, שכמונו, ברחו מהעיר. הן סטודנטיות תל-אביביות בנות 28 ו- 30 – חמודות להפליא. האחת קופצנית, שקשה לה לשבת בשקט והשנייה בעלת יופי ושקט פנימי כובשים. הקופצנית היא שנונה ומצחיקה בסגנון עדי אשכנזי ולנו נחמד לשמוע סיפורים על חיי רווקות בעיר הגדולה – ממש sex and the city ….

גם החדר על ידינו מאוכלס – בזוג בני 60. הם מגיעים לכאן כבר 30 שנה, פעמיים בשנה לשבוע. להם חוכמת חיים משלהם ומעניין לדבר איתם.

כך מצאנו את עצמינו בארוחת הערב בשולחן של שישה שבודאי לא היו מתחברים בסיטואציה רגילה. לא בדיוק שלושה דורות אבל טווח גילאים מעניין. השיחה קלחה בנועם ובחופשיות מתחת לכיפת השמיים הרחבים ושקט לי וטוב לי…