יש דברים שאני יודעת. פשוט יודעת בידיעה פנימית עמוקה בלתי ניתנת להסבר.
ידעתי שאני צריכה להיות דווקא כאן וידעתי שכשאקרא א הספר הזה דווקא כאן
– יקרו לי דברים.
היום קיבלתי הסבר מדהים למה שהרגשתי וכתבתי אתמול בקשר להשקטת המחשבות והסבר זה מתחבר גם למה שכתבתי על מושג ה
“Being” . הסבר הספר למושג הוויה (Being) , הוא כמהות הפנימית האמיתית שלנו – החיים בכללותם, החיים הנצחיים והנוכחים תמיד. הוויה אינה נתפשת על ידי הדעת. זוהי תחושה שניתן לחוש רק כשהראש שקט, כאשר תשומת הלב נמצאת כולה, במלוא עוצמתה, ברגע הזה.
האויב הגדול של תחושת הנוכחות הזאת הן המחשבות המתרוצצות לנו בראש ולא נותנות לנו מנוח ושקט. הרעש הבלתי פוסק מונע מאיתנו למצוא מרחב של שקט פנימי, שהוא חלק בלתי נפרד מההוויה.
הדעת
(mind) משתלטת עלינו, במקום לשרת אותנו והעובדה היא שאנחנו לא מסוגלים להשתחרר מהמחשבות שלנו – לא מכירים את כפתור הכיבוי. זוהי מחלה שאנחנו לא יודעים בכלל שאנחנו חולים בה כי אנחנו מזדהים באופן מוחלט עם מחשבותינו.
הרעש הזה מפריע לנו להתחבר עם הקול הפנימי שלנו. ניתן לדמות זאת לבית רב קומות בו אתה נמצא בקומה גבוהה. מישהו צועק לך מן המרתף אבל אתה לא שומע אותו כי בשאר הקומות של הבניין יש רעש. אבל אם רעש זה ייפסק, אם הבית יתרוקן, אז תוכל לשמוע את הקול מן המרתף וזהו הקול הפנימי שלך. הוא שם כל הזמן
– מנסה למשוך את תשומת ליבנו אבל אנחנו לא שומעים אותו. בגלל הרעש…
היום התחברתי לקול הפנימי שלי. אמנם זו לא פעם ראשונה אבל בכל פעם שזה קורה לי, אני נתקפת בהתרגשות עצומה וחווה הצפה שמתבטאת בדמעות בלתי נשלטות. היום שכבתי על מיטת השיזוף מול הים והיה לי שקט בראש. פתאום שמעתי מסר מאד ברור שעלה מתוכי. לא משהו גרנדיוזי אלא מסוג המשפטים שהרבה פעמים אמרו לי אבל היום זה בא מעמקי נשמתי וידעתי שזה יגרום לדברים להשתחרר. הרגע הזה היה מלווה בתחושת אושר גדול והצפת הרגשות היתה כה עזה עד שלא יכולתי להכילה.
התגובה שלי היתה לרצות לכתוב מיד את מה שחוויתי ובכך, בעצם, לסכמו ולהפוך אותו לזמן עבר עוד לפני שהסתיים ואז שמעתי שוב את הקול הפנימי מבקש ממני להישאר ברגע. אז נשארתי
….
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
