להפתעתי, אני קוראת שצעד ראשון בדרך להשתחרר משליטת הדעת היא על ידי צפייה מהצד במחשבות שלך… בדיוק מה שאני עושה ומה שהטריד אותי אתמול ובדיוק מה שמראה על רמת מודעות גבוהה המאפשרת  לעשות הפרדה בין עצמי לבין מחשבותי: המקום שממנו אני צופה על ה "אני החושב" הוא מקום שמעבר לחשיבה.

בסביבות שלוש החלה רוח גדולה וחול החל להתעופף באויר. נכנסנו לחדר כדי לנוח. לשמחתנו החשמל לא הפסיק היום כך שהמזגן שמר על קרירות. אני ישנה למעלה בגלריה על מזרן זוגי נוח ביותר. הראש שלי שקט. כמה נשימות עמוקות ואני נרדמת מיד. רק עכשיו, 7 בערב, נרגעה הרוח שהעיפה חול על המרפסת עד לדלת החדר. האויר עדיין חם מאד אך הכל מתחיל לחזור לשלוותו. אני יושבת על המרפסת ושומעת רק את רחש הקש מעל ראשי ואת הגלים הקטנים המתנפצים על הריף בתוך המים… וגם את הזבובים, כמובן – הרי בלעדיהם זה לא יהיה סיני….

7:30 בבוקר במרפסת. זהו היום השלישי. השמש עולה מן הים ויוצרת בוהק בעיניים. הבדוים מנערים את השטיחים תחת השמשיות על החוף מהסופה של אתמול. האויר כבר חם ורוח קלה מנשבת. שומעת את fields of gold של סטינג. אני מודעת לשקט בראש שלי. אין הרבה קולות בו זמנית- אין המולה. הגוף שלי רגוע והפנים שלי רגועות. דבר מדהים – הסתכלתי אתמול במראה ונראיתי לעצמי שונה – רכה יותר, חלקה יותר….

אני חושבת על כך ששקט נפשי מותנה במקום וזה העניין האמיתי – צריך להגיע ליכולת השקטה הזו בשגרת החיים הרגילה. זה לא חוכמה להיות שקטה במקום מבודד מול הים. החוכמה האמיתית היא לתפקד ביום יום עם השקט הזה.