באופן מפתיע לא קרעתי את העיר השבוע. גם לא נפגשתי עם חברים. מתוך בחירה. אולי זה קשור למקום השקט בו אני נמצאת בתקופה זו. התכנסתי בתוך ביתי, ביליתי זמן איכות עם ילדיי, קראתי, גלשתי וכל זאת ללא נקיפות מצפון, לשם שינוי... יש משהו חיובי בחופש הזה וגם במרחק הפיזי, שגורם להעריך את הדברים שנלקחים כמובנים מאליהם ביום יום. אפילו השיחות, השיתוף בכל דבר קטן.

אתמול, לסיום, הלכתי למסיבת יום הולדת והיה כיף לרקוד ולפגוש אנשים מהעבר הרחוק. מישהו שלא ראיתי מאז גיל 17 כל כך שמח לראותי וגילה לי שהייתי הפנטזיה שלו אז. זה מרגש, אפילו אחרי 30 שנה, לדעת שהיית הפנטזיה הסודית של מישהו ולך לא היה מושג ובכלל היית חברה של חבר שלו!

חוץ מזה, השבוע נגמר הסמסטר הראשון – כאילו רק אתמול התחיל ועל העבודה הראשונה שהגשתי אחרי שנים רבות קיבלתי 90 (!!) ולפני עוד עבודה גדולה יותר וגם מבחן וגם קורס עזרה ראשונה במהלך חופשת הסמסטר – שזה לבלות חמישה ימים, שמונה שעות ביום עם בובה מתנפחת שמתרגלים עליה הנשמה מלאכותית. מלבב....

אז מחר לפנות בוקר אב הבית חוזר והחיים ישובו למסלולם. טוב, לא בדיוק – שבוע מלא אירועים לפנינו.

שבת נפלאה שתהיה!