אנחנו מכירים מגיל 16 – מימי הצופים. החוקי שלי אמר לי לא מזמן שאם הוא ימות לפני – שאתחתן איתו כי הוא יודע כמה הוא אוהב אותי ובטוח שתמיד ידאג לי….LOL

היחסים בינינו ידעו עליות ומורדות וגם נתק של שנה וחצי לפני 10 שנים. אבל כבר הרבה שנים שאנחנו "יציבים" (תודה) וצולחים אש ומים. רק שמדי פעם יש גיצים – כמו אצל כל זוג נשוי – כן, כן , לפעמים נדמה לי שיש לי שני בעלים – למרות שאין סקס בינינו, מצד אחד, ואני לא מכבסת לו גרביים מצד שני – יש בינינו קרבה שמסוגלת להצית אש – במיוחד לאור העובדה שלשנינו יש פתיל קצר.

לפני חצי שנה בערך היה בינינו ריב גדול. אני כבר לא זוכרת על מה (זאת הגדוּלה שלי) אבל אחרי שהשלמנו (ביוזמתי, כמובן), הוא אמר לי שחשב שלא נדבר יותר לעולם. הייתי בהלם ואמרתי לו שהמחשבה הזאת לא עלתה בראשי ולו לרגע. הרי החברות שלנו היא נצחית וזה ידוע. אפילו בני הזוג שלנו השלימו עם זה ותאמינו לי – לאשתו היה קשה מאד ובמשך הרבה שנים אני הייתי עבורה כמו סדין אדום. חבל שהיא לא יודעת כמה פעמים הצלתי לה את הזוגיות…. בכל אופן, היא הפנימה את העובדה שאני לא מהווה איום לגביה וכיום היא מתנהגת אלי ממש יפה.

ובכן, היתה בינינו תקרית ממש לפני הנסיעה לסיני. פרטיו אינם רלוונטים, רק אומר שהיתה אי הבנה בינו לבין בעלי החוקי ואני הייתי באמצע (די מסכנה, יש לומר…) ומאז הוא לא מדבר איתי. אמנם התקשרתי, פעמיים, אבל הוא לא הסתיר את העובדה שהוא לא רוצה לדבר איתי.

הרבה חשבתי בימים האחרונים על עיקר ותפל – כמה אנחנו מתבלבלים לפעמים בשם העקרונות שלנו – ואז הדברים היקרים לנו מתמוססים לנו בין האצבעות. הרי הוא לא באמת רוצה לנתק איתי יחסים אז מה הקטע? קודם כל תדבר איתי- תגיד לי- כי אני לא יודעת מה הדבר הנורא שעשיתי.

מצד שני, חזר לי המשפט שאמר בפעם הקודמת ולא בא לי להיות רשת ההצלה של החברות הזאת באופן קבוע. אם הוא מוכן לוותר – למה שאני אלחם? מי שלא רוצה להיות חבר שלי – אני לא רוצה להיות חברה שלו!!

אבל אז נכנס השדון הקטן ואומר לי באוזן: אולי את לא בסדר? אולי את טועה….

מחר הוא נוסע עם הבת שלו לפריז לשבוע ואני מרגישה ממש חרא מהידיעה שזה יימשך עוד שבוע (לפחות). מצד שני, הוא לא מרגיש מספיק חרא – אחרת היה מתקשר. מצד שלישי, לא בטוח שאם אתקשר ארגיש יותר טוב כי הוא יודע לתת לי להרגיש זיפת.