היה לי חלום שלא הגשמתי- להיות בלהקת מחול. הכי קרוב שהגעתי היה במסגרת מסיבת הסיום של המחזור מעלי בתיכון
– אז הופעתי באופן חד פעמי בלהקה שהוקמה לאירוע בלבד. שמלה מתנפנפת, בן זוג שהניף אותי אל על ורקדנית אחת שנפלה לה עדשה ואני זוכרת עשרות אנשים זוחלים על הרצפה כדי למצוא אותה…
ניסיתי להתקבל לקרוואן של הצופים אבל לא קלטתי מספיק מהר את הצעדים
….
ריקודי עם ליוו אותי מאז כיתה ד' בצופים. אני אוהבת לרקוד והשתייכות למעגל בו כולם רוקדים יחד מאד התאימה לי.
לפני 12 שנה חזרתי לרקוד אחרי שכנועים רבים של אמא שלי. היא התמכרה לעניין ועד היום אפשר לראות אותה כמעט כל ערב במוקד אחר בעיר. הבעייה בחוגים האלה היא קודם כל מחסור בגברים. בודדים אלה שבאים מתוך הנאה וגם יודעים להזיז את עצמם באופן מניח את הדעת. רוב הגברים הם בעלי רצון טוב אבל בעלי שתי רגליים שמאליות. המיעוט הנותר עושה טובה לאנושות ובעיקר לנשותיהם- וככה זה נראה
… הגברים סוג א' הם כמובן נהנים ממבחר מרשים של בנות זוג אופציונליות. תמיד הם מתחברים לרקדניות הותיקות ולחדשות כלום לא נשאר. הפתרון של נשים רבות הוא מצער ואף פאתטי- לרקוד עם אישה בתפקיד הגבר. אך האמת היא שעבורי הדילמה היתה קשה עוד יותר כי בת הזוג הפוטנציאלית שלי היתה אמא שלי וזה, כפי שקוראי הנאמנים כבר יודעים, לא חיבור אידילי…. ולמרות כל זאת- עדיף לרקוד עם אמא קרציה שיודעת להתנועע (הרי זה בא לי מאיזה מקום, לא?) מאשר עם גבר דוחה בעל שתי רגלי פיל. כך שרדתי די הרבה זמן כי זה עניין ממכר. הפסקתי כאשר נכנסתי להריון ומאז לא חזרתי.
אולי יש התוהים לגבי אופציית בן זוגי הפרטי
– אם כן, זהו עוד חלום שלא הצלחתי להגשים…. היה לי חלום להתחתן עם איש שחיים בלי ריקודים אינם חיים עבורו. חלמתי שנרקוד כמו ההורים שלי – שכולם יזוזו הצידה ויעמדו במעגל סביבנו כשנעלה על רחבת הריקודים… אבל זה לא קרה…. ואני לא רציתי להיכנס לסטטיסטיקה בתור הזוגות האלה ש "הוא בא כדי לעשות לה טובה ורק דורך לה על הרגליים כל הזמן"…
ההשראה לכל הסיפורים האלה היא הילדה שלי. היא התיקון שלי (כבר אמרתי?). היא חברה בלהקת מחול ייצוגית של תל-אביב והערב היינו בהופעה שלה במסגרת ערב מחול בכפר הירוק. מזמן לא הייתי בהרקדה המונית. האמת היא שהמילה "המונית" לא מתאימה לי בכלל אבל במעגלים האלה יש קסם מיוחד. אנשים מחייכים תוך ריקוד. חלקם מתרכז בצעדים וחלקם נהנה עד השמיים. קנאתי בזוגות האלה שרואים ביניהם תיאום של אינטימיות
…פה ושם זכרתי צעדים ואפילו הצטרפתי למעגל. אפילו האיש שלי נזכר בגעגועים בימי התנועה ובריקוד המופת "צדיק כתמר יפרח"….
והילדה שלי
…. אין עליה….פשוט מדהימה!!!