הבוקר, עם הקפה, עוד לפני השעה שבע, הגיע הביתה בני הבכור עם חברו הטוב, ע'. ע', יש לומר, הוא בן בית אצלנו כבר שש שנים – מאז שהצטרף לכיתה של בני. החברות ביניהם הגיעה לדרגה שבה הם כמו אחים והוא כמו בן משפחה. הוא נמצא אצלנו רוב זמנו הפנוי – גם אם בני לא בבית. הוא מנשק אותי כשהוא נכנס הביתה ומשתתף בתורנות פינוי בימי ששי….את הוריו אנחנו מכירים היטב (דרכו) ואף יש יחסי ידידות טובים בינינו.

וכך, בעודי אפופת שינה ולא רגילה להרבות במילים בשעות אלה, נכנסו שניהם אחרי לילה בלי שינה אותו קנחו על חוף הים, התיישבו לידי והחלו לדבר. ע' אמר שהוא מת על הריח של הבית הזה – שזה ריח של בית שיש בו חיים. משפט מעניין מפיו של ילד בן 18, משפט שעזר לי לפתח שיחה מרתקת על תחושה של בית ומקום, על אחריות ועצמאות.

הוא לא מרגיש בבית בביתו – כאשר הוא נכנס הביתה הוא מרגיש שהוא נמצא במעבר בדרך למקום אחר. אבחנה מרתקת ממש, לדעתי, כי זוהי אבחנה אנרגטית. גם לי יש הרגשה סטרילית בביתם. הוא שונא את האחים שלו ומרגיש שאין לו שום קשר אליהם. הוא לא יכול לדבר עם אמא שלו ואבא שלו לא בבית. סיפור קלאסי של חוסר תקשורת בגיל ההתבגרות. כשאמרתי לו את זה, קפץ בני ואמר שהוא לא מרגיש ככה. אמרתי לו שאני חושבת שהבית שלנו אינו טיפוסי במובן הזה ושניהם בקשו לדעת איך מגיעים לזה.

איזה מפנה מדהים – הילדים שלי רוצים לדעת איך יוכלו להיות הורים טובים שזה אומר שהם כבר יכולים לראות את עצמם כהורים וזה גם אומר שהם חושבים אותנו להורים טובים (שזה דבר נפלא בפני עצמו….).

אין לי מושג מה עשינו נכון. כל-כך הרבה פעמים הרגשנו שאנחנו עושים טעויות. כל-כך הרבה השקעתי כדי לא להיות כמו אמא שלי והצלחתי! הצלחתי ליצור בית נעים וחם, בית שתמיד מלא ילדים ותמיד יש אוכל לכולם – בית שכיף להיות בו – שזה הניגוד הגמור לבית הורי.

איך מחנכים לעצמאות, הם שאלו… אני חושבת שהתשובה היא להחליט מראש שמחנכים לעצמאות. אני הבנתי בשלב מאד מוקדם שהתפקיד שלי בתור הורה הוא להכין את ילדי לחיים וחשבתי איזה אנשים אני רוצה שיהיו הילדים שלי- אלו תכונות חשובות לחיים. עצמאות ואחריות הם במקום גבוה ברשימה. Once אתה מכוון למטרה, אתה פועל תמיד בכיוון הנכון. אני מכירה הורים שדווקא מחנכים לתלות בגלל שהם נהנים מהשליטה ולא מבינים את הנזק שזה עושה…

ואחריות? הם יורדים לסיני בקרוב. סיפרתי להם על חבורות המחששים שראיתי שם. רבות דובר בנושא והילד גם התנסה בעצמו ועלינו על זה. היו סביב הנושא הזה פיצוצים לא קטנים. דיברנו על הקשר בין עצמאות לאחריות – על כך שכל מה שעשינו עד היום עומד במבחן סביב החיבור של שני המושגים האלה – איזו אחריות אתה מגלה כאשר יש לך העצמאות לעשות הכל. זוהי שאלת מפתח, לטעמי.

תקשורת היא הכלי החשוב ביותר בגידול ילדים. אמא שלי היתה תמיד בבית אבל לא היתה נגישה. לא גילתה עניין. זה עניין של אופי. אצלם בבית אסור היה לדבר בזמן האוכל ואצלנו – השיחות הכי מרתקות, השיתוף המשפחתי הכי פורה קורה בזמן ארוחות. לכן גם נורא חשוב לאכול יחד. ככל שהם גדלים זה יותר קשה אבל מה שלא יהיה- אצלנו ביום ששי בצהריים יש כנס משפחתי. לפעמים יש עוד חברים אבל זה רק מוסיף לשיחה.

אני מספרת את כל זה כי אני יודעת שלרובכם אין עדיין ילדים או שיש ילדים קטנים ולפעמים זה נותן המון כשמישהו הוא ה"בקרוב" שלך – כי זה מגיע נורא מהר….

והוא אוטוטו יוצא מהבית ויהיה כל-כך ריק בלעדיו….