עשיתי ניסוי בכתיבה דמיונית. מצאתי את עצמי מקנאה ביכולת הזו אצל חברים ומכיוון שאני חובבת אתגרים, החלטתי לנסות בעזרתו האדיבה של המאסטר סבסטיאן.
התוצאה היתה הקדמה ארוכה אך מעניינת, קולחת ומסקרנת אבל תוך כדי הפרסום והתגובות שנלוו, הבנתי שזה לא מעניין אותי באמת.
הייתי יכולה לסיים אותו אבל אין לי חשק.
הבנתי שזה לא יהיה סיפור מדהים - להיפך, הוא הלך לכיוון די בנאלי ומכיוון שאני יודעת עכשיו שאני יכולה- זה כבר לא מעניין.
הבנתי שאני צריכה להמשיך לכתוב כמו שאני יודעת (ועל מה שמעניין אותי באמת) - וזה על החיים האמיתיים.
כפי שכתבתי לקלמן בעקבות תגובה מאירה - הנטייה שלנו היא לא להעריך את הדברים שבאים לנו ללא מאמץ ולפעמים אנחנו צריכים מראה כדי להבין את ערכם האמיתי.
ליאו, אני יודעת שהבטחתי אבל פשוט לא בא לי...אני מרשה גם לך לשבור את המילה שלך (וכן להמשיך לדבר איתי) 
תודה על ההערות הענייניות והמרתקות - זו באמת לא היתה מניפולציה (קלמן) - זה היה ניסוי אמיתי ולמדתי ממנו הרבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
