יודית רביץ בהופעה בצוותא. תקליט חדש. מילים נוגעות במנגינות מלטפות. תקווה וגעגוע.

ילדה-אישה על הבמה. לרגע רוקיסטית  מתפרעת ואז לפתע, צלולה ועדינה, לבד עם הגיטרה.

העברית מתנגנת באופן כה מדויק בפיה. בעידן של קיצורים והברות פתוחות, תענוג לשמוע אותה מבטאת בצלילות כל אות והברה.  שילבה חדש בישן. עיבודים חדשים לאהבות ישנות.

לא נתנו לה ללכת. עוד הדרן ועוד אחד  - באה מאהבה, ואחר כך אנחנו שרנו לה את הילדה הכי יפה בגן, כשעלתה לבד עם הגיטרה.

הקהל שר לזמרת – היה מקסים לראות את התרגשותה ואת מבוכתה המחוייכת.

בסוף בסוף בסוף – כשכולנו עמדנו על הרגליים, אמרה לנו להישאר לעמוד ושאולי נרקוד קצת ארץ טרופית יפה. אין הרבה מקום לרקוד בין השורות של צוותא אבל לרגע קט

חזרתי לסוף עונת התפוזים עם ניצה - אז בגיל 17, באותם מעברים ממש,

הרגשתי בדיוק אותה שמחה.

עיר קטנה- זה שם הדיסק. מומלץ בחום.