הבוקר מיהרתי לצאת בעשרה לעשר כדי להיות במקום מרכזי בעת הצפירה. בדרך צלצלתי לאבא שלי כדי לומר לו שאני אוהבת אותו ואני שמחה שהוא שרד אבל אחרי שאמרתי לו שאני אוהבת אותו השתתקתי כי נחנקתי. הוא סיפר לי שלא הצליח לצפות בסרט ":רשימות שינדלר" אתמול כי זה היה לו קשה מדי. לו היה קשה מדי..... הוא אמר לי שאפילו שהוא היה שם , הוא לא מאמין שכך אמנם היה - שבאמת היתה אכזריות כזאת. אז מה יגידו אילו שלא היו שם???? פלא שיש כאלה שלא מאמינים שזה קרה?

אחר כך החלה הצפירה ואני יצאתי מהאוטו באמצע הכביש וספגתי לתוכי את עוצמת הדקה הקפואה הזאת - שבו נעצר הכל כמו בסרט בדיוני. השקט הזה. האיחוד הזה.

אתמול קיבלתי מאבא שלי עוד שני סיפורים:

קסטליאנו 9003

סבא שלי היה אחד מתוך 13 ילדים. אח אחד שלו, דז'ו, היגר לצ'ילה. עם פרוץ המלחמה, המשפחה תיכננה להצטרף אליו. האב החל בפרוצדורה המורכבת של השגת ניירת ורוב ההליכים כבר בוצעו. נותרה סוגיית הכסף ותוך כדי המתנה, נלקחו על ידי הנאצים. לפני שפוזרו, הכריח האב את ילדיו לשנן את כתובת תא הדואר של דזריו (כך נקרא בספרדית): קסטליאנו 9003.

כשאמר לי את הכתובת, שמעתי את אותו טון של ילד, שחוזר ומשנן לעצמו כדי לא לשכוח.

קסטליאנו 9003 - זה היה הקוד לחופש.

הנ'קה של פירי

פירי היתה בהיריון כשלקחו אותה הנאצים. משפחתה ושכנותיה הגנו עליה במהלך ההיריון וגם סייעו לה ללדת. אחר כך החביאו את התינוקת, הנ'קה קראו לה.

וכמו שניסים קורים ורק נס יכול להסביר את זה- גם פירי וגם הנ'קה שרדו. פירי נפטרה לפני כמה שנים אבל הנ'קה היא מדענית וחיה היום בארצות הברית.

ילידת בירקנאו.