שאלה סטנדרטית שהתשובה המתבקשת מכילה מילה אחת בלבד בואריאציות שונות: מגרוע עד נפלא. אבל בצד הטוב של הסקאלה ישנן אפשרויות רבות: נפלא, נהדר, טוב, אדיר, גדול, מקסים, מדהים, מ-ה-מ-ם.
באיזה אבחר? רוב האנשים ששואלים שאלה זו אינם רוצים באמת לדעת
…. זוהי שאלה שאנחנו שואלים בכדי לצאת לידי חובה – אני זוכרת שנסעת, רק תגידי בשתי מילים אם נהנית. אם כן, נעבור הלאה. אם לא, אבקש הרחבה בגלל האספקט הרכילותי של העניין וגם כדי שאסמן איקס על המקום בו היית.
אני מזמן גיליתי שהנאה ממקום היא סובייקטיבית ביותר
– מצב נפשי מסוים, חברה, מזג אויר, אוכל – הכל משפיע.
זה מעניין לחזור לאותו מקום אחרי זמן קצר וגם בקונסטלציה שונה- בפעם הראשונה עם חברה ובפעם השנייה עם בן זוגי. זה ממש לא דומה ולמרות שאני יכולה לומר שנהניתי מאד בשתי הפעמים, היה לי מעניין לנתח את ההבדלים.
לגבי החופשה הנוכחית ניתן להכתירה כהצלחה גדולה. מבחינתי, ההצלחה הכי גדולה היא בעובדה שהאיש הצליח להירגע באופן מושלם
– נתן לעצמו מנוחה לגוף ולנפש. כמו כן, הוא קרא את הספר שקראתי בפעם הקודמת וזה היווה בסיס לשיחות מצוינות. התקשורת בינינו בזמן האחרון לקתה בחסר, בלשון המעטה. כזכור, בנוסף להיותנו נשואים כבר 23 שנה (בעוד חודש…) אנחנו גם שותפים עסקיים וזה מכביד מאד על הזוגיות. השותפות מדגישה את הפערים הגדולים בינינו בתפישת החיים בכלל. אבל הניתוק מהשיגרה והאוירה השלווה פעלו כמו קמפ דיויד ואפשרו שיחות מועילות ביותר שאם יחזיקו מעמד – יגרמו לשיפור משמעותי ביחסינו.
הרבה שאלו אותנו אם אנחנו נוסעים עם חברים וכשאמרנו שלא, מאד התפעלו. האמת שאף פעם לא נסענו לחו"ל עם חברים
– תמיד רק שנינו וכיף לנו מאד בחופשים (המעטים מדי) שלנו. הרבה זוגות בותק שלנו כבר לא מוצאים עניין בבני זוגם וזקוקים לגיבוי. אני שמחה שאנחנו לא.
אז איך היה?
היה בעיקר נעים-זו המילה הכי טובה. זה אמנם לא מרגש אבל שלא יראה הדבר קל בעיניכם. כי אם אין נעימות אחרי כל השנים האלה אז אפשר לסגור את הבסטה וללכת הביתה.
אם זה לא נעים
– בעיני זה נורא…..