כשנפלת, היית בן, היית אח. אבל עם השנים, למרות שאתה לא איתנו, התרחבת. תראה - היום יש שבעה ילדים שקוראים לך דוד. למרות שלא הכירו אותך ולמרות שלא זכית להיות דוד בחייך. בכל זאת אתה דוד. אתה גם גיס. שלוש פעמים. אתה גם גיס שלי. פוטנציאל של גיס שכבר לא יתממש. אני יודעת עליך המון דברים. יודעת שאהבת לקרוא אנציקלופדיות, שהיה לך מאגר ידע עצום, שהיית אדם רציני ושקט. יודעת שהיו לך כתפיים רחבות ומבט חם בעיניים. אני חושבת שהיינו מסתדרים יפה.

אתמול שני חיילים נשאו זר זיכרון לאנדרטה הקטנה הנושאת שני שמות - אחד מהם שלך. שני החיילים הם האחיינים שלך. הבנים שלי.

והיום, האחיינית שלך תקרא שיר שכתבת ופורסם בספרון שהוצא לזכרך. היא תעמוד בפני כל בית הספר ותקרא שיר שנכתב על ידי דודה - זכרו לברכה. אותה ילדה יפה, בת 13 בכתה אתמול בטקס המרגש, "קשה לי לראות את סבתא בוכה" היא אמרה. כולנו בכינו - חלקנו בחוץ וחלקנו בפנים - על מה שהיה ושאיננו עוד ובמיוחד על מה שיכול היה להיות.

חבל.