אנחנו כבר לא יודעים מתי מספיק לנו: מתי אכלנו מספיק, מתי עבדנו מספיק, הרווחנו מספיק, קנינו מספיק ועוד ועוד….

אתם יודעים שחישבו את ההון של ביל גייטס ומצאו שצאצאיו יוכלו לחיות יפה בלי לעבוד עוד 275 שנה ורק אז ייגמר הכסף….

האם מישהו שואל את עצמו מתי הוא יהיה שמח בחלקו? מה צריך להיות לנו בכדי שיהיה לנו נחת – בכדי שנרגיש שאנחנו את שלנו עשינו?

כבר דיברתי פעם על החמקמקות של האושר – נדמה לנו שכשיהיה לנו בית/ג'יפ מרצדס/וילה בטוסקנה/דירה בלונדון – נגיע למנוחה ולנחלה אבל אז – אבוי, יוצא דגם חדיש יותר, גדול יותר, חזק יותר, נוצץ יותר ושוב אנחנו לא מרוצים.

איש אחד נולד עם רכוש בשווי של 100 מיליון שקל, שירש מהוריו. אחר נולד עם 5 מיליון שקל בלבד. האיש האחד בזבז במשך כל ימי חייו רק 3 מיליון שקל מתוך המאה, והאחר בזבז את כל 5 המיליון שהיו לו.
מי מהם אמור להחשב לעשיר יותר, זה שהלך לעולמו עם 97 מיליון שקל יותר, או זה שבזבז 2 מיליון שקל יותר?
שאלה נוספת: מי עשיר יותר – זה שנשאר לו יותר או זה שעשה שימוש בכל מה שהיה לו.

ז'אן ז'אק רוסו – פילוסוף צרפתי מהמאה ה- 18 טען כבר אז שעושר הוא דבר יחסי: בכל פעם שאנו משתוקקים לדבר מה שאין ביכולתנו להשיג- אנו נהיים עניים יותר, בלי קשר לכמות המשאבים שברשותנו. לעומת זאת, בכל פעם שאנחנו שמחים בחלקנו, אנו הופכים עשירים יותר – לא חשוב כמה מעט יש לנו….

…..ותחשבו על זה.