בצעד חסר תקדים הודעתי שאני בחופש עד יום ראשון. בלי לנסוע לשום מקום. בלי תוכנית אב ואם. מנוחה. ים, ספר, מוזיקה, תרבות ואמנות, חברה טובה (נכון?) ורחש גלים.
בחוף הקבוע שלי יש מיטות שיזוף ושמשיות ועם קצת דימיון אני יכולה לחשוב שאני באיזה עיירת נופש רחוקה. אפילו שאון המטקות לא נשמע. רק לקראת הצהריים, כשהנוער משכים, ניכרת קצת תנועה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
