משהו שקראתי ומאד התחברתי:

יש מושג יפה שאני מחבב, "משיכת חום בכוח". כולנו עושים את זה, כל הזמן.  לא מאמינים שנקבל את החום הדרוש לנו, ולכן מושכים אותו, מאלצים אותו, מתחננים אליו. זה בכל מקום, ביחסים, דרך "התמסכנות", התפנקות מעושה, דרישה (פרחים כל יום שישי, בפקודה), ובאלפי דרכים דקות מדוק, מניפולציות רגשיות המיועדות לקבל את מה שלא ניתן מאליו.    

ההתמלאות מחום כזה היא רגעית, חולפת, ותמיד באה עם צורך בעוד חום.  ואצל הנותן, זה שהחום נשאב ממנו נגד רצונו האמיתי, תמיד משאיר ריקנות , אפילו כעס, ובסוף התרחקות.

   חום הוא אמיתי רק כשהוא בזרימה, ללא משיכה, ללא אילוץ. למעשה ניתן לומר שחום הוא אמיתי כאשר הוא בתנועה מעגלית ולא ניתן לקבוע מי הנותן ומי המקבל, מי התחיל ומי סיים.

 זו מציאות של חום.