אתמול בבוקר, בפעם הראשונה השבוע, ראיתי את הבית שלי. זה לא היה מראה יפה – תאמינו לי. אחרי שבוע מוטרף שכזה, עמוס בחוויות מסוגים שונים – משפחתיים ומקצועיים, שבוע שהיה מלא התרגשויות ומתחים, שבוע שבו המטבח היה די סגור ואין לי מושג מה הילדים אכלו –  הגיע עת התשלום.

עוד לפני הקפה, הוצאתי את תכולת המקרר ושפכתי את כולו לתוך שקית אשפה גדולה. למען כבודי לא אפרט מה היה שם. רק אומר שמזל שהילדים קמים בצהריים ולא היו ממש רעבים כי אם היו אוכלים בטעות מאיזה קופסא – בטח היו מקבלים הרעלה….

אחרי המקרר עברתי לשיש ולכיור ולקח לי בערך שעתיים להחזיר את המצב לקדמותו - כולל חיטוי…. לא – עדיין אין לי עוזרת קבועה. אני יודעת – זה המון זמן – זה מן הענשה עצמית כזאת, כנראה. אני כאילו מחכה שהעזרה האולטימטיבית תצנח עלי מהשמיים או משהו – אני לא ממש אקטיבית בקטע.

על מסיבת סיום י"ב של ילד בכור אחד, המתנשא גבוה מעל חבריו למחזור ומילא את ליבי בגאווה וחרדה, על דברים מרגשים של מורה שדיברה על ילדים עם חלום – שקמים כל בוקר בשש ובאים בשמחה מכל הארץ לבית הספר המיוחד הזה כדי להגשים את חלומותיהם ועל הזכות הגדולה שהרגשתי להיות אמא לילד שיודע מה הוא רוצה ועושה הכל כדי להגיע לזה.

אני יכולה לספר על תחושה מוזרה של סיום פרק – על תחושה שהמשפחה שלי עומדת להשתנות – שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. נצטרך להתרגל לבית הרבה יותר שקט ועם כל הקושי ברוח הגדולה שנושבת סביבו מאז ומעולם – הוא המרכז אשר סביבו סובב הבית. על הצבא אני עוד לא רוצה לדבר בכלל אבל זה הולך לקרות בתחילת אוגוסט.

עוד אני יכולה לספר על מופע מחול שבו ראיתי את הילדה שלי – פצצת אנרגיה ומרץ, יפהפיה מהממת – מגשימת החלומות הפרטית שלי, פורחת על הבמה. אבל בעיקר ראיתי את שני האחים הגדולים שלה מתבוננים בה בהערצה ונושאים אותה על כפיים אחרי המופע – מראה שמרחיב את הלב מעבר לגבולות הגוף.

הייתי שמחה להשוויץ גם בדברים האחרים אבל מטעמי חסיון אני מנועה. אני רק יכולה לספר ששמלה יפהפיה עם נקודות מבית היוצר של נעמה בצלאל זיכתה אותי במחמאות רבות באירוע אחד השבוע…. (יש לי עדים – נכון, בנות?)

הפסדתם פוסט מצחיק ביותר על שני בקבוקי דום פריניון שנת 95 שאני הייתי שותפה לחיסולם – כל-כך דגדגו לי האצבעות לספר על הפארסה הפלצנית הזאת אבל מפאת לחץ הזמנים לא הצלחתי להגיע לזה ועכשיו החוויה כבר תפשה את מקומה יחד עם שאר אירועי השבוע.

ובכן, עכשיו אני כאן – בינתיים. בשבוע הבא אני חוגגת הרבה מאד שנות נישואין – אי שם בצימר צפוני קרוב לכרמיאל, שם נבקר את הילדה המופיעה בפסטיבל המחולות.

שבת שלום ושבוע נפלא.

הפתעה....