אני כבר לא ילדה, אתם יודעים, וכבר למדתי דבר או שניים בחיים, אתם יודעים.
אבל יש כמה ימים בחודש בהם אני מדגימה אינפנטיליות רגשית ברמה שלא תעלה על הדעת - גם של עצמי.
איך זה יתכן שכל חודש במשך שנים, אני יודעת שזה עובר, אני יודעת שזה חוזר אבל כשזה תוקף אותי, אני כמו מכונית שאיבדה את בלמיה בירידה של הקסטל. רק לאסוף את השברים, לתקן את המעוות ולבקש סליחות ומחילות לוקח לי שבוע ואז מגיע משבר אמצע החודש.
סורו מדרכי! אני נושכת. יש לי מאג טעון ואוי למי שייכנס לקו האש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
