תחזיקו לי אצבעות, גם ברגליים – מחר תבוא לודמילה. זאת אומרת, אני מקווה שהיא תבוא. בשבוע שעבר גם היתה צריכה לבוא ואפילו לא התקשרה! אבל היום התקשרה ואף נתנה מספר טלפון וכתובת ומחר אאסוף אותה על הבוקר. לודמילה מתחרז עם ויויאנה- המלאכית שלי מאקוודור שהחזיקה את ביתי במשך ארבע שנים והיתה ממש בת בית. נפרדנו בדמעות והיא חזרה למולדתה מותשת ומדוכאת מהמתח של חיי זרים רדופים בארץ הפרימיטיבית הזאת. כבר ארבעה חודשים שאני נושאת ברוב העול, נשענת על עזרה מזדמנת ולא מספקת. קטע קצת מזוכיסטי – הרי לא עשיתי מאמץ עילאי חוץ ממודעה אחת שפרסמתי ולא יצא ממנה כלום. מעניין מה פסיכולוג היה אומר על זה. זו מן שריטה כזאת שיש לי – אני מחכה שדברים יבואו אלי. לא אוהבת לרוץ אחריהם. כך גם בעבודה שלי. העניין הוא שבדרך כלל הם אכן מגיעים אלי. אני מפונקת כזאת, אתם מבינים… כך שהטלפון שקיבלתי בשבוע שעבר גרום לי לחשוב שחיי יחזרו סוף סוף למסלולם אלא שלודמילה הבריזה. עבר שבוע והיום התקשרה. אז נראה. בינתיים אני צריכה לסדר את הבית (וגם לנקות קצת) כדי שהבית יהיה נאה בעיניה והיא לא תברח לי….היום עוזרות רוצות בתים מסודרים ונקיים, אתם יודעים….