הלחצים והקצב המסחרר של החיים המודרניים מולידים לא פעם צורך למצוא דרכי מילוט חדשות: קורס יוגה, מסאג' או הליכה ממושכת. ואולם, באיטליה הציעה השבוע קבוצה של אנשים גישה שונה בתכלית להתמודד עם הבעיה: להתבטל. ג'אני פאנטוני, היזם, מאמין שעצלות אינה מגרעת אלא ביטוי לחוכמה, משום שהעצלנים מנסים להגיע לאותן תוצאות במאמץ מופחת.

תחת הסיסמה "עצלני כל העולם, התאחדו", נפתח בתחילת השבוע בגובה 1,500 מטר בוואל-ד'אוסטה שבצפון איטליה, כינוס ראשון של עצלנים, שהחליטו לעמוד על זכותם להתבטל. באי הכינוס, שהתקיים בניחותא, כמובן, פירסמו בו מנשר הכולל עשר דיברות: דיבר מספר אחת - לא תטרח. שתיים: לא תעשה את הצעד הראשון. שלוש: זכור שהמאמץ נועד לזולתך. ארבע: דחה למחרתיים מה שאתה אמור לעשות מחר. חמש: לעולם אל תתנדב. שש: היוצאים מן הכלל ישימים רק בתחום הספורט. שבע: ההתעמלות טובה לבריאותם של אחרים. שמונה, תשע ועשר: שום דבר (שהרי עצם החשיבה עליהם טעונה מאמץ רב מדי, כך על פי מחברי המנשר).

הכינוס, שאליו הגיעו 2,000-1,500 איש, עורר את התעניינותם של אמצעי התקשורת באירופה. לקראת רישום הבאים, שנעשה כמובן בלי לחץ, אמר פאנטוני ש"עצלנים אינם מתכנסים, אינם עושים, ואינם מתאמצים".

עם זאת, הוא ציין כי "חוסר העשייה טומנת בחובה פעילות מוחית מאומצת", בחיפוש מתמיד אחר דרכים להקטנת המאמצים הפיזיים ובניסיון להתרכז בהרהורים נעימים ונינוחים. אי אפשר לאמוד באופן מדעי את העצלנות, אמר, כי החשיבה אינה מפרישה חומצה לקטית במוח, "ולכן אנחנו מבקשים להכיר את עצמנו ולהחליף בינינו חוויות. כינוס של עצלנים יכול להיות נקודת מפגש בין אנשים שרוצים להשתעשע ולהאט את קצב החיים, ולחסוך את המאמץ הכרוך בהם לטובת משהו נעים יותר".

הכינוס שנקבע לשעה 11:00 (בערך כמובן) נפתח בקריאת "מניפסט העצלנים", שכותרת המשנה שלו היא "הזכות לחוסר מעש ולעצלות בעידן המודרני". הכינוס נמשך בדיון קצר (לגירוי התיאבון), שאחריו נערכה סעודת מלכים.

בתום "נמנום חובה" בשולי האגם, על כיסאות נוח או מיטות, החלה בשעה 16:00 (בערך כמובן) סדנה לשכלול טכניקות העצלות, באמצעות אי-תרגילים בהדרכת פאנטוני ושני מומחים לאמנויות הלחימה. בסיום, לאחר הפסקה מרעננת, חולקה למאה הנרשמים הראשונים לכינוס "ערכת ההישרדות לעצלן".

כל המעוניינים להעמיק בהכרת תופעת "העצלות בתולדות הזמנים", יכולים היו לבקר בתערוכה במקום, שבה הוצגו כעשרים פריטים המגלמים את מהותה של העצלות, בין היתר: מתקן לעשיית כדורי שלג, עניבה עם קשר קבוע, גיטרה חד מיתרית וערסל.

העיתון האיטלקי "לה רפובליקה", שדיווח על הכנס, ציין אתמול כי המדע דווקא מצדיק את קיומה של תנועה כזו. באופן פרדוקסלי, דווקא המדינות שנודעו ביעילותן ובנמרצותן, כמו ארה"ב ויפאן, היו אלה שהחדירו את ההפסקות היזומות בשעות העבודה.

שמו של מארק רוזנקינד, חוקר בסוכנות החלל נאס"א, יצא לפניו לאחר שייסד בקליפורניה את אגודת Alertness Solution, המטיפה לאמץ את תרבות הנמנום כאמצעי להתרעננות בשעות העבודה. סקר של סי-אן-אן מלמד ש-47% מהשכירים האמריקאים נוהגים לנוח במשרדיהם אחרי ארוחת הצהריים, בדרך כלל בהיחבא.

מוטב אם כך, על פי העיתון האיטלקי, להשלים עם המציאות ולהקצות חללים המיועדים למנוחה, עם כמה מיטות שבהן אפשר לנמנם באפלולית. בערים הגדולות של ספרד, למשל, כבר הרימו את הכפפה ופתחו "מרכזי סייסטה" ראשונים, שבהם יכולים העובדים היוצאים להפסקת צהריים להשתרע לשעה קלה על אחת המיטות, תמורת מנוי שבועי.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *