נוריקו כתבה על הצורך שלה בהסבר הגיוני לכל דבר.

מהו ההגיון הזה? מהו הצורך הזה להבין? זהו צורך בשליטה. ההבנה מספקת את אשליית השליטה. אבל זה שטויות כי אין לנו באמת שליטה על החיים שלנו. אולי פה ושם בדברים קטנים אבל לא במקרו.

אני אומרת רק דבר אחד. במקום בו ההגיון נגמר קורים דברים נפלאים.

סיימתי זה מכבר את הספר "חיי פי". חזרתי אליו אחרי הפסקה ארוכה ונהניתי מאד. זהו סיפור מדהים על נער ששורד מעל 200 יום על סירת הצלה לאחר שהאניה בה הפליג עם משפחתו טבעה. הוא נשאר על סירה קטנה עם טיגריס בנגאלי והצליח לבסוף להגיע לחוף מקסיקו. חוקרים מטעם חברת הביטוח באים לשמוע את סיפורו. לאחר שהוא מסיים הם אומרים לו שהם לא מאמינים שהדברים שהוא מספר שראה אכן קיימים.

"רק משום שלא ראיתם אותם".

"נכון. אנחנו מאמינים רק למראה עינינו".

"כמו קולומבוס. מה אתה עושה כשאתה בחושך?"

(עמ' 294).

ואפרופו אמונה:

"קשה להאמין באהבה, שאלו כל אוהב. קשה להאמין בחיים, שאלו כל מדען. קשה להאמין באלוהים, שאלו כל מאמין. מה הבעייה שלכם עם קשה להאמין?"

"אנחנו רק מנסים לחשוב בהגיון".

"גם אני! יישמתי את ההגיון בכל רגע ורגע. ההגיון הוא כל שימושי מאד להשגת מזון, ביגוד ומחסה. ההגיון הוא ארגז הכלים הטוב ביותר. אין כמו ההגיון בכל הקשור להרחקת טיגריסים. אבל אם תפריזו בשימוש בהגיון, אתם מסתכנים בהשלכת היקום עם מי האמבט". (עמ' 297-298).

תחשבו על זה.