יש חתונה במשפחה. האחיין שלנו מתחתן. עלם חמודות בן 24 – מלא שמחת חיים. אוהבים אותו נורא. אבל אנחנו, הנשמיות של המשפחה (גיסתי הקטנה ואני) ממש לא סובלות את הכלה. עזבו אותי מפוליטקלי קורקט ואל תגידו לי שהעיקר שהוא יהיה מאושר כי אני יודעת את כל זה – למדתי גם אני י"ב כיתות. אבל אני חייבת להתבטא אז איפה, אם לא כאן?? היא מאמא. מה זה מאמא? זאת בחורה בת 20 שאתמול  הבן שלי אמר לי שאני נראית יותר צעירה ממנה (להזכירכם שגילי כפול+ משלה). היא זקנה בגוף צעיר והיא סוגרת עליו מכל הכיוונים עם המשפחה הדחוסה שלה – הוא נעלם לנו כמו לתוך בולען. מראות קשים…..

לא יודעת איך אבל אף פעם לא הייתי בטקס חינה. תמיד ידעתי שזה משהו שהתימנים עושים ושלכלה יש מגדל כבד של מסורת על הראש – זה מצטלם מאד יפה. שאלתי וביררתי (רק כדי להבין) ומתברר שהכלה היא ממוצא עירקי.

הכלה לבשה שמלה מזעזעת שהבליטה את הפרונט הבולט ממילא באופן מביך ממש (שאלתי את הבחורים שלי). למאמא יש חזה שאפשר ללכת בו לאיבוד – אולי זה סוד הקסם…. לפתע פתאום (אחרי הסלטים והמנה הראשונה), נעלם הזוג הצעיר וגם הרבה נשים נעלמו ופתאום כולם הגיחו לבושים בתלבושת ססגוניות ונוצצות והדליקו זיקוקים ועשו את הקולות האלה עם הלשון (לולולולולול) ולצלילי דרבוקה התקדמו למרכז האולם. זה היה החלק המרגש של הטקס. בזמן הריקודים העירקים (הם ידעו את כל המילים), בררתי קצת לגבי התלבושות – מאיפה הם צצו – מסתבר שחברה מרוקאית של המשפחה סיפקה אותם – כולל כובעי טורבן (שנראו לי טורקים דווקא אבל מה אני מבינה בעדות) אדומים לגברים. אז המוסיקה עירקית, התלבושות מרוקאיות, המסורת תימנית והחתן חצי פולני – די מקאברי…

ואז הם התיישבו והתחיל הטקס האמיתי. לצלילי הלולולו ולאור זרקורי המצלמה שלפו הורי הכלה שעון נוצץ וענדו על ידו של החתן ואז שלפו הורי החתן תכשיטים בכמות שמצדיקה פתיחת חנות – גם שרשר, גם צמיד, גם עגילים וגם שעון (השעון זה מהחתן). אחרי שהיא היתה ענודה ונוצצת, התחיל הקטע המזעזע באמת…

אני עמדתי ממש קרוב כי רציתי לראות. בן זוגי היקר אמר שיש עלי חיוך של שעשוע אנתרופולוגי. אני מקווה שרק הוא הרגיש. האמת היא שבשלב הזה הפסקתי לחייך כי לא האמנתי למראה עיני. על קצות האצבעות של החתן והכלה השחילו גושים שנראו ממש, אבל ממש, כמו חתיכות של חרא (תסלחו לי) עטופים תחילה בנייר כסף. כך הם ישבו, שעונים על מרפקיהם, אצבעות פרושות והגושים האלה תקועים להם על האצבעות כמו בובות אצבע. אני לתומי חשבתי שזה משהו מתוק (כי לחתן שמו קוביות גומי אדומות (אף פעם לא ראיתי רחת לקום אדום). זה כבוד לתקוע את הגושים האלה וכל מי שזכה – דמעות התרגשות זלגו מעיניו. אני מצטערת אם זה נשמע ציני אבל אני הרגשתי כמו בסרט בערוץ 8 – בחיים לא ראיתי טקס כזה והיה בזה משהו מפחיד!! אחרי זה – הנשים החלו לפורר את הגושים המגעילים האלה ולמרוח אותם על כל הידיים. זה ממש נראה כמו קאקי וזה הגעיל אותי נורא. הלכתי לשבת מהפחד שיציעו לי גם והבנתי שזה כבוד ולא רציתי לפגוע.

בבקשה – תסבירו לי מה זה צריך להיות? מה המשמעות של זה, מאיפה זה בא ולמה?

עכשיו אני מבינה למה עושים את זה שבועיים לפני החתונה – כדי שהצבע ירד מהאצבעות….