ימים עמוסים אך מלאי עניין עוברים עלי. אני מלאת אנרגיות אך בפני ניכרת עייפות. כל זה עומד להשתנות בשבוע הבא, כאשר ביום שני אני אוספת את מטלטלי ובני משפחתי (כולל המתגייס) ועולה על מטוס לרומא. היישר משדה התעופה אנו מפליגים אל גבעות טוסקנה, שם מחכה לנו וילה מדהימה עם כל הפינוקים. בקיצור, חברים, comme il faut – לפי מיטב המסורת הבאקינגהמית.

טיולים עם ילדים גדולים הם חוויה בלתי רגילה. זהו הטיול הרביעי שלנו ואני מאושרת שזכינו להזדמנות האחרונה הזאת לפני שהגדול הולך לצבא כי אחר כך אולי כבר לא ירצה להצטרף אלינו…..

וכך לא נהיה כאן בראש השנה – לראשונה בחיי. קצת מוזר אבל נהיה בבית הכנסת בפירנצה וכך נזכור תמיד את ראש השנה הזה, כמו שאני זוכרת את ליל הסדר בטוקיו לפני הרבה שנים.

למרות חיבתי לחגי תשרי, אני לא מתרגשת מראש השנה העברי כמו מראש השנה הלועזי. אולי זה בגלל השורשים הבריטיים שלי. תחילת שנה לועזית היא התחלה בשבילי. ספטמבר זה אמצע כזה…לכן אני גם לא מכינה לעצמי משימות* אבל זו הזדמנות נפלאה לברכות ואיחולים – תמיד טוב לתת ולקבל. אז השנה אקדים את ברכותי וגם את חברי כאן אני רוצה לברך בימים מוצלחים ומהנים, בהגשמה והנאה, סיפוק ורגיעה והכי חשוב – המון אהבה.