פניה דווקא נראו רגועות ואפילו נעימות. לא היה בהם רמז לטירוף. מראה מרושל ומוזנח – שיער לא מטופח, שמנה מאד, שמלת קומבניזון תכולה. על יד העגבניות פתחה בנאום סוער על כך שהיא לא בהריון. על יד החלב פרצה בצחוק היסטרי ודיברה על אבא שלה. בקופה צווחה על כך שלא עוזרים לפרוק את העגלה. מדי כמה דקות חזר הצחוק ההיסטרי – צחוק מדבק. כל האנשים מסביבה כבשו חיוך… לא נעים לצחוק על משוגעים….

לפעמים אני רוצה גם להתנהג כמו משוגעת. לא להיכנע למוסכמות החברה. לצרוח אם בא לי – לא לשים קצוץ על מה יגידו ומה יחשבו! המשוגעים האלה הם כמונו – הם רק אומרים בקול את מה שאנחנו שומרים בלב. רצף מחשבות שזורם לנו בתוך הראש ללא הפסק – ללא הגיון או רצף – תוך קפיצות אסוציאטיביות לא מבוקרות . אם היינו אומרים בקול את המחשבות שלנו – היו אומרים גם עלינו - משוגע.

המשוגעים הם הכי קרובים לעצמם – הכי אמיתיים – בלי כל המסיכות והשריונים שאנחנו עוטים על עצמנו. כל עוד הם לא אלימים ולא מזיקים – למה צריך להפריע לנו שמשוגעת צורחת בסופר? תאמינו לי – בשבוע שעבר ילדה קטנה צווחה בקופה וזה היה נורא באותה מידה….