הפוסט הקודם היה שטחי וחסר רגישות.

לא לקחתי בחשבון את המשמעויות העמוקות של מחלת הנפש המכונה "שגעון" ואת העובדה שיש מבין קוראי כאלה שהנושא קרוב לליבם.

אני התייחסתי רק להיבט אחד - כאמור, שטחי במיוחד, של שחרור מכבלי החברה אך כמו שכתבה לי דיתי - אין כאן בחירה.

למרות האופי הקליל של הפוסט וההייחסות לצחוקה המדבק של האישה מהסופר - לא ראיתי בזה דבר משעשע ולרגע לא היתה כוונה ללעוג. הכוונה שלי, בעצם, היתה לבטא רצון, לפעמים, לפרוק עול.

יש דרכים אחרות ומגוונות בהם יכולתי לעשות זאת.

סליחה.