הנה גם היום הזה הגיע. לאחר דחייה של חודשיים, מחר אתה מתגייס.
תם פרק.
הבית, המלא בך (לפעמים באופן מתיש), יתרוקן לפתע ואצל כל אחד מאיתנו יווצר ריק של העדרותך. כל ילד מביא משהו למשפחה. אתה הבאת רוח גדולה. היו שנים, כשהיית קטן, שרצו שניתן לך רטלין ואנחנו לא הסכמנו. מצאנו פתרונות אחרים ותראה אותך היום
– תעודת בגרות מצויינת, מוביל חברתי, חבר נפלא ובחור מקסים. הבית יהיה שקט נורא פתאום. אתה כל-כך דומיננטי. הנוכחות שלך כובשת, החום שלך מטעין אותנו – גם את האחים שלך שמעריצים אותך. לשניהם יהיה קשה. תחשוב על זה, טוב? תזכור שאנחנו מאחוריך תמיד – בכל. יש לך גב. יש לך מערכת תמיכה בילט אין. לא ננעלת בפנינו לאורך גיל ההתבגרות – ערוץ התקשורת נשאר פתוח וסללת את הדרך גם לאחים שלך והשיחות שלנו, השיתוף ההדדי הם חלק חשוב מהביחד המשפחתי. כמה אני מאושרת שזכינו לטיול הזה – כמה היה לנו אותך – היה נפלא. אני מקווה שעוד יצא לנו לטייל כולנו יחד!
מוזר לי נורא. מחר בבוקר נלווה אותך. כבר סיפרו לי מה יהיה שם. אתה תעלה לאוטובוס ותיסע ואנחנו נשאר לבד. כמו ביום הראשון של כיתה א', כאשר המורה סגרה לי את דלת הכיתה בפרצוף ואני נשארתי (עם עוד הורים המומים) בחוץ. אבל זה לא אותו דבר
…מכאן והלאה, הכל יהיה שונה. שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה. אהבתי את מה שהיה. אהבתי את המשפחתיות המלאה עם כל התוספות שבדרך כלל אתה היית אחראי עליהם – כל מיני בנים ובנות שהבאת אלינו לאורך הדרך והפכו לבני בית. חברים שיש להם מברשת שיניים באמבטיה ומנות אהובות מהמטבח…. האחים שלך פחות חברותיים, פחות דומיננטיים. כן, כן, הבית ישתנה מאד עכשיו…
ומה מאחלת אמא?
אמא רוצה, קודם כל, שתשמור על עצמך. למרות שאנחנו יודעים שלא תהיה לוחם, יש הרבה סכנות שם בחוץ. הישמר לך, בני.
אמא גם רוצה שיהיה לך מעניין בתקופה הזאת. שלא תתבזבז, שלא יפספסו את הפוטנציאל הרב שבך.
אמא רוצה שתשמור על קשר עם הבית, שתחשוב עלינו ושתזכור תמיד שהבית הוא הגב, המטען, הבסיס ותן לעצמך זמן להיטען על ידינו.
עוף גוזל, חתוך את השמיים ותזכור תמיד מאיפה באת
…
נ.ב.
אל תעשה עניין מהטפטופים שלי מחר - אתה מכיר אותי - אני בוכה מכל שטות....
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
