הישראלי העצלן מטבעו אינו אוהב להגיד מילים ארוכות. הוא תמיד ממהר ולכן שפתינו עשירה בקיצורים החוסכים זמן. 

במקום לומר "אחר הצהריים"  - הבה נאמר: אחהצ. במקום לומר "ראשון לציון"- הבה נאמר ראשלצ. במקום לומר "שק שינה" - הבה נאמר סקש.

אבל הצעירים של היום הביאו את עניין הקיצורים לשיא - הם מקצרים מילה בעלת הברה אחת:

במקום לומר "כן" - הם אומרים כֶה.

זה כל-כך מעצבן!!