זהו. נסע. גם הגיע.

הייתי גיבורה וכמו שהבטחתי לעצמי - לא בכיתי. רציתי להיפרד ממנו בחיוך.

גם ככה היו דמעות בשפע - חבורת מעריצות שבאו להיפרד טפטפו חופשי ואני שמרתי מרחק כדי לא להידבק.....

דיברתי איתו קצרות כשהגיע לביתו של בן דודי ולא מזמן קיבלתי סמס של בוקר שעון אל איי.....

כמה מעט שעות עירות משותפות יש לנו.

הדבר הראשון שעשיתי זה להצטרף לפייסבוק.

עד עכשיו סירבתי להיות חלק מהדבר גוזל הזמן הזה אבל הבנתי שאם אני רוצה להיות מעודכנת על ה - one במה שקורה איתו - שם זה המקום. בינתיים גיליתי שיש שם פוטנציאל לא רע גם לפרסום עסקי ונטוורקינג.

פגשתי גם כמה חברים מכאן ומתחנות חיים שונות. יש בזה משהו - לא סתם זה כה פופולרי.

כמו כן, התקנתי סקייפ ואני מחכה לטלפון.... (שצה - תאשרי אותי!)

חוץ מזה, גם התחלתי לעשות שינויים בבית - החל בחדר שלו. גם ירדתי לפחות קילו השבוע...

בקיצור - אני משתדלת לעשות מלימונים לימונדה....

היום אני כבר ממש בסדר.  תודה לכל המחבקים.