מעניין מה אתה עושה ממש ברגעים אלו - חמש שעות בלבד לפני עלייתך על הבמה.

אולי אתה נח קצת - בכל זאת, הופעה כזו דורשת מאמץ לא קטן ואתה כבר לא צעיר.

עוד מדינה, עוד הופעה - יש עוד אלף כמוה.....

אבל אתה יודע פול, היום זה יום היסטורי בשבילי.

מן אירוע מכונן של פעם בחיים.

אתה היית האליל שלי כבר בגיל 6. בבית שלנו בלונדון, בטלויזיה הקטנה, הייתי מנשקת אותך על המסך מבלי להתכופף כמעט....

הביטלס מלווים אותי מאז הקמתם. אני יודעת בעל פה את כל השירים (אני יודעת שיש לפחות עוד קוראת אחת כמוני  - הי מותק).

אני מתרגשת כמו כלה ואין לי הרבה עם מי להתחלק כי רוב החברים בגילי ומטה לא היו שותפים לאקסטזה של ילדותי הבריטית.

כאן בכלל לא היתה טלויזיה....

אז אני כותבת כאן ממש לפני שאני יוצאת מהבית כדי לפגוש אותך, פול. 

כאן דרלינג מצפון לונדון, שבאה לשיר איתך.

Yeah!!!!!!!