בשנייה שהוא עלה על הבמה עלתה בי כזו התרגשות, שבשנייה חזרתי אחורה בזמן על גיל הטיפש- עשרה וכך היה לאורך כל ההופעה, כשאני ממלמלת כל כמה דקות "אני לא מאמינה, אני לא מאמינה"...

השתלם להגיע מוקדם. התמקמנו מאד קרוב אם כי לא קרוב מספיק- התברר כשאנשים הוסיפו לנהור לקדמת הבמה. הצטערתי שלא היה לי שרפרף ... אבל יכולתי לראות אותו בבירור כל כמה דקות ומסכי הענק היו ממש עלי.

האוירה היתה מחשמלת. מלבד שלושה שירים איזוטריים שהרגשתי שהיו בזבוז ביחס לשירים שהוא לא שר - הוא נתן הופעה מופלאה ומלאת אנרגיה. לקראת הסוף ממש אפשר היה לראות את נצנוצי שובבות הנעורים של פול הצעיר. זה עדיין שם למרות הקמטים על הפנים. הוא פרפורמר אדיר.

הכי בכיתי ב- Let it be - הוצפתי בנוסטלגית נעורים ובמעמד הלא ייאמן הזה, שיכולתי להרגיש תוך כדי את עוצמתו המכוננת .

לא רציתי שזה ייגמר למרות שזה נגמר בשיא מופלא ואני נותרתי עם טעם של עוד....

אז הנה השיר המופלא הזה, שבתור בשער שרו אותו בגירסת "לו יהי" וזה כמובן מביא אותי לפתיחת השנה החדשה - אמנם עוד לא מברכת אבל תשירו עם פול:

http://www.youtube.com/watch?v=67J_66hdN-I  זה בגלל שלא עולה לי הסרטון....