אני כבר ממש לקראת סיום של הספר שאני קוראת. מונולוג בעמ' 383 עורר בי מחשבות:
גיבור הספר מתאבד חמישה עשר חודש לאחר מות אשתו. חייו בלעדיה אינם חיים. הוא אומר:
"
…ואולי אם את 'האחרת המשמעותית', אני האחר חסר המשמעות? יכול להיות שאהבה היא התירוץ הנעלה ביותר לחיות, ואובדנה- למות? …אסור לתת את הכל באהבה כי היא לוקחת כפליים בתמורה. לא רק את מה שהאדם מוכן לתת, אלא אפילו את עצמו."
איך אדם מגיע למצב שבו האושר שלו תלוי לחלוטין בקיומו של האחר? זהו מצב שבו אדם אחד חי את חייו דרך אדם שני והוא, בעצם, מבטל את עצמו. גם בתוך זוגיות כל אדם מביא את המאה אחוז שלו. לא יתכן שצד אחד יהיה מאה אחוז והצד השני יהיה אפס. גם לא חמישים חמישים. זאת אומרת, זה כן יתכן אבל זה לא מבטיח. כאשר כל אחד עומד בזכות עצמו, תהיה לו החירות הנדרשת כדי להיות שלם בזכות עצמו ולא בזכות אהבתו.
במצב כזה לא יהיה מחיר על נתינה כי היא תבוא ממקום של מלאות ולא של חוסר.
והכי חשוב, אם צד אחד יישאר לבד, תמיד יהיה לו את עצמו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
