הישראלי העצלן מטבעו אינו אוהב להגיד מילים ארוכות. הוא תמיד ממהר ולכן שפתינו עשירה בקיצורים החוסכים זמן. 

במקום לומר "אחר הצהריים"  - הבה נאמר: אחהצ. במקום לומר "ראשון לציון"- הבה נאמר ראשלצ. במקום לומר "שק שינה" - הבה נאמר סקש.

אבל הצעירים של היום הביאו את עניין הקיצורים לשיא - הם מקצרים מילה בעלת הברה אחת:

במקום לומר "כן" - הם אומרים כֶה.

זה כל-כך מעצבן!!

מונולוג ששמעתי - ממש עכשיו, מעבר לגדר.

הי כפרה, מה קורה?

את יודעת איפה הייתי?

הייתי כמה ימים ב- (בשלב הזה עדיין לא הייתי ממש קשובה אז לא שמעתי איפה הוא היה).

היה מה זה סבבה, כפרה - כזה שקט! את לא מאמינה בכלל!  חבל על הזמן.....

אה - היה גם מחבלים. שמעת בחדשות?

נשבע לך! התעוררתי בבוקר, שמעתי יריות.

אבל מה זה שקט היה שם  - חבל על הזמן.....