ממלכת בוטאן יצרה תקדים עולמי וקבעה מדד אושר לאומי. פתאום יש התעניינות ברמת האושר של האזרח הקטן. חקר האושר נהיה הטרנד החדש.  מאמנים אישיים נצמדים לאנשי עסקים  ולסתם אנשים עם כסף ומודעות ומסייעים להם להיות מאושרים יותר על ידי הגעה ליעדים שלהם ומתן לגיטימציה לחלום את החלומות שלהם.

רובנו חושבים שאם יהיה לנו יותר כסף – יהיה לנו יותר טוב. נכון שכסף זה לא הכל בחיים אבל הוא עוזר לנו לרכוש את הדברים שיביאו לנו את האושר. האמנם?

קראתי בסוף השבוע את מאמרו המרתק של יעקב בורק בעיתון דה מרקר תחת הכותרת "עושר ואושר". למדתי כמה דברים מרתקים. עוגת האושר שלנו מחולקת לשלושה חלקים.

1. ההפתעה הגדולה: 40% מהיכולת שלנו להיות מאושרים תלויה במבנה הגנטי שלנו. לא לכל בני האדם אותו פוטנציאל לאושר.
2. 10% (בלבד) מפוטנציאל האושר שלנו תלויים במצבנו הדמוגרפי – רק 10%.
3. 40% הנותרים תלויים בגורמים שהם בשליטתנו.  כאן אני רוצה להתייחס לשאלת המחקר שלי. תוסיפו לרשימות כאן את התגובות בפוסט של אמזונה ותגלו דבר מעניין – כל הגורמים לאושר שנמנו, ללא יוצא מן הכלל, אינם גורמים התלויים במצב כלכלי או ברמת הכנסה.  אז מה גורם לנו אושר:

·        ילדים.

·        אהבה ויחסי מין, מגע.

·        קשרים חברתיים.

·        פעילות גופנית.

·        מנוחה, שינה, זמן איכות.

·        טבע.

·        שליטה בזמן.

·        עיסוק בדבר שאנו אוהבים.

·        חשיפה ליופי (אמנויות, עיצוב).

·        עיסוקים המפעילים את האינטלקט ואת היצירתיות.

·        הצלחה – ציונים, פרגון, השגת מטרות (גם טריויאליות כמו סדר).

על כל אלה ניתן להוסיף עוד שני דברים חשובים:

נתינה  והכרת תודה.

רק אחד מתוך 14 מחקרים פסיכולוגים דנים  בצדדים המוארים של החיים. כל השאר דנים בחרדות, כעסים וטראומות. מגמה זו משתנה עכשיו והיא תואמת את העברת הדגש לחיובי שבחיים ולכך מתקשר מדד האושר.

אז נכון שלא כולנו נוכל להיות מאושרים באותה מידה אבל ראינו איך האושר שלנו תלוי גם בדברים קטנים שהם בשליטתנו.

ולסיום – מרדף אחרי האושר רק מרחיק אותו. כדאי להתמקד ברגע ובהנאות הקטנות – בהן חבוי האושר האמיתי.

לקריאה נוספת:

המפתח לאושר - האמנם?   - על הקשר בין ניתוחי גוף ואושר.

לגעת באושר - על החמקמקות של האושר

כמה זה מספיק? - על הסתפקות במה שיש.

אושר אותנטי - אתר האושר הרשמי של ד"ר זליגמן בו סקרים רבים שיאפשרו לכם לבחון את עצמכם.

ערב מאושר לכולם.

האזרח הקטן הוא יצור מתוסכל לרוב. אני זוכרת כשנפלה עלי ההכרה שאין לי קמצוץ של כוח מול הרשויות. מוטל עלי לשלם חובות, חשבונות ולהיות כלי משחק בידי הכוחות המונופוליסטים בשוק והם רק מתעשרים על גבי.

היום קיבלתי מייל שעשה לי משהו וגרם לי לרצות לנסות לשנות. בטח עוד אנשים כבר ראו אבל לטובת אלה שלא, הרי לפניכם קיצור העניין:

בתחילת השבוע, נכנסה לתוקפה הוראה של שר התמ"ס (אולמרט) לפיה דמי הקישוריות שאנו משלמים לחברות הסלולר (עבור שיחה בין רשתות שונות) יופחתו משמעותית. הדבר נועד לבטל הוראה מונופוליסטית שמטרתה להרוויח עוד כסף על גבינו, הצרכנים. החלטה מצויינת נכון, אבל חברות הסלולר אינן פראייריות ובאותה נשימה הן הורידו את דמי הקישוריות (הם חייבות – זו הוראה מהממשלה) אבל העלו ב-20-30% את עלות דקת שיחה. שערוריה ? נכון. מה אנחנו עשינו בנושא ? כלום.

לפניכם ציטוט מיום שישי ה-4 במרץ – YNET - פלאפון: עלייה של 760% ברווח ב-2004 כן כן אתם לא עיוורים ולא טועים – 760% (!!!!) מדובר ברווח של מעל 300 מיליון שקלים (כמעט כמו רווחי הבנקים, יחי ההבדל הקטן). אבל לא לדאוג פלאפון לא לבד. חברת סלקום רשמה רווח של 617 מיליון שקלים ב-2004, וחברת פרטנר (אורנג') רשמה רווח של 471.6 מיליון שקלים. כך שסה"כ רווחי חברות הסלולר הסתכמו בכ-1.4 מיליארד (!!!!) שקלים. וכל זה לפני העלאת מחירים השיחות.

אז רגע אם כזה רווח למה להעלות את המחירים ? דווקא נראה הגיוני ל"צ'פר" את הלקוחות ולהוריד מחירים כדי שנוכל להנות גם אנחנו מהרווחים של החברות שאנחנו מימנו. אבל למה בעצם ? אם יש פראיירים טובים שמוכנים לשלם, למה להם להוריד מחירים ? דווקא שווה להעלות מחירים.

אנחנו הלקוחות ובידינו הכסף. אם נירתם, נוכל לגרום לחברות הסלולריות הפסד של מיליון שקל ביום אחד על ידי השבתת הטלפון הסלולרי.

לכן נקבע יום להשבתת המכשירים הסלולרים ביום שני הקרוב – 4.4.  ביום זה אני אשנה את הודעה בתא הקולי שלי כדלקמן:

"שלום, כאן דרלינג. הטלפון שלי מושבת היום כאות מחאה על המחירים המופרזים של השיחות. אנא התקשרו למשרד".

נכון שהתרגלנו ונראה לנו שאין לנו חיים בלי הסלולרי אבל בדיוק על זה גובים מאיתנו סכומי עתק. לאף אחד לא יקרה כלום אם יום אחד ישאיר את הטלפון שלו בבית. החברות הסלולריות יבינו שהם לא יכולים לעשות מה שהם רוצים ולטווח הרחוק אנחנו נצא מורווחים.

עוד לא היה חרם צרכנים מוצלח בארץ שלנו בניגוד לארצות הברית – שם אם מעלים מחיר של עגבניות בסנט אחד – כולם מפסיקים לקנות.

אולי הפעם יהיה שונה? אולי נגלה שהכוח כן בידינו?

קוראים יקרים, אנה הפנו קוראיכם לפוסט חשוב זה ונתחיל בהפצת האינפורמציה.

יש חומר נוסף כאן וגם כאן  - שאותו ניתן להעביר במייל.

למעוניינים אשמח לשלוח את הנוסח המקורי של המייל שקיבלתי כדי להעביר הלאה.