מאיפה להתחיל? יש לי כל כך הרבה לספר…

היה יום נפלא. על הבוקר ציוץ ציפורים של אביב ושמים הכחולים נתנו רקע אופטימי נאה לתחילתו של יום הולדת. זר פרחים יפהפה, בלונים, נשיקות מהילדים ויום חופשי עם האיש שלי, שממש יצא מגדרו כדי לפנק אותי ולעטוף אותי באהבה. זה, לכשעצמו כבר שווה ביותר. ארוחת בוקר מדהימה במרינה של הרצליה (קיארה – מאד מומלץ!!!), אחריו סיבוב בעיר ובחירה (סופית , אני מקווה ) של כורסא לסלון. אחרי חמש שנים בהם אנחנו גרים בביתנו, עדיין אין לנו רהיטים נורמליים. הסיבה היחידה היא עיצוב. קשה לי מאד להחליט מה אני הכי רוצה – לכן אין לנו עדיין שולחן וספות נורמליות… עכשיו אנחנו עומדים להגשים חלום ישן – כורסת פינוק (לא בסגנון אמריקן קומפורט – זה ברור) מעור עם הדום להניח עליו רגליים עייפות – כורסת התכרבלות לקריאה, לטלויזיה, לחלומות בהקיץ – איזה כיף. מחר אני מביאה אותם הביתה כדי לראות אם הם מסתדרים איתנו ובתקווה שכבר יישארו!! זה משמח אותי מאד.

אחרי מנוחת צהריים נסענו לשדה התעופה לקבל את הילד. הוא זרח כמו שמש… הגיע הביתה ואחרי חמש דקות כבר יצא….

מסמר היום היה בערב. ידעתי שאנחנו נוסעים לאכול אבל לא היה לא מושג לגבי הפורום – חשבתי משהו אינטימי כזה. אילת היתה על ההפקה, בשיתוף פעולה עם האיש שלי, כמובן…

כשהגענו למסעדה חטפתי רעד ברגליים כשראיתי שולחן אימתני – שולחן אבירים ענק- שהוא השולחן שלי ואני לא הבנת מאיפה יביאו כל כך הרבה אנשים כדי למלא אותו…. לאט לאט התחילו להגיע האנשים (שלא לפי התוכנית, כמובן – כי אני הייתי אמורה להגיע אחריהם….) ואני לא האמנתי איך שלפו לי אנשים מכל התקופות והכיוונים. מה אני אגיד לכם – היה ערב מדהים. כולם חברים שלי, כולם מחוברים אלי ויחד עם זאת, היו חיבורים מדהימים בינם לבין עצמם. יש בין חברי היכרויות עצמאיות – דרך צבא ועבודה ויש כאלה שמכירים רק דרכי ונוצרה כימיה. כשהסתכלתי סביב השולחן (היו 25 איש) ראיתי רק חיוכים… גם היתה זרימה כזאת סביב השולחן – אנשים עברו מקומות והתיישבו כל פעם על יד מישהו אחר. אני חושבת שמה שעושה ערב מוצלח זה שאנשים לא רק באים פיזית אלא "מביאים את עצמם" – עושים את המאמץ הזה, הנדרש כשנמצאים בחברת אנשים פחות קרובים – מסתובבים הצידה ופותחים בשיחה, משדרים פתיחות וחיוך – לא מתכנסים בתוך עצמם ורק מחכים שהזמן יעבור.

קבלתי מתנות מדהימות ויש לי סיפורים על כל החברות שלי לעוד הרבה פוסטים… אבל בינתיים רק המתנות: מאילת קיבלתי את המתנה הכי מרגשת - מטוטלת. עכשיו אוכל לקבל תשובות לכל השאלות ואם יש לכם משלכם – תעבירו אלי ואני אשאל… זה פשוט מדהים איך שזה עובד!!

ל', חברתי מאמריקה הביאה לי תיק – וזה מאד שעשע אותי לאחר הפוסט בנושא כי זה תיק שונה לגמרי ממה שאני רגילה – קטן כזה – נכנס בדיוק בשקע של בית השחי (באמריקה לא לוקחים צ'אנסים)… והארנק שלי לא נכנס בו… אבל הוא מדליק ביותר….

קבלתי את הספר "חיתוך הזהב", את הדיסק של סיימון וגרפונקל החדש ותכשיטים מדליקים – כל מיני חרוזים טורקיזים (כולם אמרו בשביל להתאים לעיניים…).

תודה מיוחדת לכם עבור הברכות שלכם. מאד מאד התרגשתי ושמחתי מאד על כל אלה שהסכימו "לצאת מהארון" לכבוד האירוע – מאד נעים לי לדעת מי הדנידינים שמסתובבים כאן.

אז שבוע חדש מתחיל. אני מרגישה הרבה יותר טוב (והמטוטלת אומרת שהבלוטה תחזור לתפקד. תתחילו להתרגל למטוטלת – היא בטח תופיע הרבה…). אני מתחילה שנה חשובה – שנת התחלות ואני מלאת אנרגיות וציפיות….

שבוע טוב חברים שלי – אני באמת ברת מזל. תודה.

אתמול נכנסתי לבלוג של מישהי שהיה לה יום הולדת. ילדה בת 17 שכותבת כך: "מחר היומולדת שלי וזה לא מרגש אותי לא כלום. אולי זה איבד את הטאצ' למרות שאת האמת כבר מאז גיל 14 הפסקתי להתרגש מימי הולדת." חשבתי לעצמי שזה ממש עצוב שילדה בגיל 17 כבר הספיקה להפסיק להתרגש מדברים. חוש הריגוש. שלא יאבד לעולם. הנה אני, היום בת 45 ועדיין מתרגשת כמו ילדה קטנה. ממה יש להתרגש, ישאלו הציניקנים? כולה יום הולדת… . Big deal אני מרגישה שיכולת ההתרגשות שלי קשורה לחיוניות ולאופטימיות שאני מקווה שיישארו לי תמיד. יום הולדת זה יום שבו מוזרמת כמות עצומה של אנרגיות חיוביות הפורצת מתוך כל הברכות והאיחולים שאנשים אהובים מברכים. עצם ההתמקדות שלהם לכמה רגעים בי וברגשות שלהם אלי, באיחולים שהם מקדישים לי, מזרימה אלי אנרגיה מטעינה ומחזקת. אוהבת תשומת לב אני ונהנית להרגיש מלכה ליום אחד! במשך השנים למדתי גם לקבל בהנאה כי פעם הייתי נהנית רק לתת מתנות והיה מאד מביך אותי לקבל. אבל למדתי שהשמחה שבקבלה מחזקת את ההנאה שבנתינה ובכלל - האיזון של החיים מבוסס על תן וקח.

אני מנסה להיזכר איך נראה לי הגיל שלי כשהייתי צעירה… כשאמא שלי היתה בת 45, אני הייתי כבר נשואה. כשאבא שלי היה בן 45 אני הייתי בת 15… כמה זה מוזר שכשאנחנו צעירים נראה לנו שבגיל 30 נהיה כבר עם רגל אחת בקבר… כבר כתבתי על כך שבתוכי אני מרגישה ילדה וזה נכון שהעור כבר לא מתוח כמו שהיה אבל אנשים תמיד אומרים לי שאני יפה ואני חושבת שהם מתכוונים למה שאני מקרינה וזה יותר חשוב. כשאת מקרינה חיוניות ומגלה עניין אמיתי בדברים ובאנשים, נמשכים אליך כמו אל מגנט… והאמת היא שאני אוהבת את עצמי היום יותר מאשר אי פעם. השנים עושות לי טוב והדרך שעשיתי בשנים האחרונות דרך ההתפתחות הרוחנית שלי והביטחון שצברתי, תרמו ליופי הפנימי שלי שמתבטא גם בחוץ. אני אף פעם לא מסתירה את גילי כי אף פעם לא מאמינים לי כשאני אומרת בת כמה אני ואני גאה להיות במקום בו אני נמצאת .

ברכות עצמיות הן מאד חשובות ביום ההולדת כי זוהי התחלה של פרק חדש. כל שנה היא פרק ואני מאחלת לעצמי שהשנה הזאת תהיה בסימן בריאות. אני רוצה להיות בריאה ושהבלוטה שלי תשתקם ולא אצטרך לקחת כדורים לכל החיים ( כמה שכבר נשאר לי….). אני מאחלת לעצמי שהשנה תהיה עוד יותר טובה מקודמתה במישור המקצועי ושאהיה יצירתית ופעילה ושהתוצאות יתבטאו גם בחשבון הבנק שלי כדי שאוכל לנסוע לחו"ל עם המשפחה שלי ועם הבעל שלי ולבד…(כן, 3 פעמים לפחות….). שכולם סביבי יהיו בריאים – במיוחד אבא שלי, שעוד לא כתבתי עליו אבל הוא הגדול מכולם…

היום בחדר ההמתנה במרפאה ישבה אישה מבוגרת וכך אמרה לי:

"איזו חולצה יפה יש לך".

"זה מפליס?"

"אפשר למשש"? (שכה אחיה)

"את יודעת ממה עושים פליס?"

"מבקבוקי פלסטיק!"

כמה ענייני אקטואליה שהצטברו על שולחני:

1. ענבל גבריאלי.

 תסתכלו על הפרצוף הזה ותגידו לי אם הייתם קונים ממנה אוטו משומש....

 וזו התמונה מהאתר הרשמי שלה - כך היא רואה את עצמה במיטבה. האמת היא שהיא סתם פוסטמה, (לעומת חברתה גילה גמליאלי שהיא השטן בהתגלמותה)... תסלחו לי על ההשתלחות אבל באמת הגיעו מים עד נפש!!

אתמול היא הודיעה שמטרידים אותה מינית בכנסת לפחות שלוש פעמים ביום. אני מבינה את הצורך בכותרת, את התחושה שאם לא יזכירו את שמך אז את לא קיימת, את הצורך להתבלט על דרך השלילה אבל Jesus Christ girl !! האם עצרת לפני שעברת באדום??? האם הבנת שבאותו רגע שהכרזת את הכרזתך, את מטילה צל על כל מי שנמצא בכנסת? אולי תהייי יותר ספציפית? תלונה את מוכנה להגיש? הרי אם יש שם מפלצות, מן הראוי שיעופו משם. מי שאינו יכול להימנע מלחפון את עכוזה של חברת כנסת כוסית, מן הראוי שישא בעונש. ואני אומרת - או שתגישי תלונה או שתשתקי ויםה שעה אחת קודם.

2. מפלס הכנרת

אני מודה. זהו נושא שמאד מטריד אותי. בשנות השפל המקלחות שלי נעשו מאד קצרות וכמובן שעל אמבטיות אין מה לדבר.... בכל פעם שפתחתי את הברז, הרגשתי שמפלס הכנרת יורד. בשנה שעברה עקבתי בשקיקה אחרי הסנטימטרים. רשמתי לפני את הגובה המקסימלי - 84 ס"מ מתחת לקו האדום. עד לפני שהחלו לשאוב מים כדי לעשות מקום לעוד מים, ירד המפלס במטר אחד.

עכשיו הולכים להעלות את הקו האדום ואני שואלת אם אתם לא שמים לב לאיזו תבנית כאן? כל פעם שיש בעייה - משנים את החוקים. קודם זה היה הקו האדום התחתון -עכשיו הקו האדום העליון. כמובן שיש עוד דוגמאות- חברי כנסת,  שרים...

אחד המאפיינים של מדינת עולם שלישי זה חוסר האימון של האזרחים לשנות את המציאות והדרך הנינוחה בה כל שיגעון מתקבל.

זה לא קצת מוכר? משתינים עלינו ואנחנו אומרים שזה גשם....

עד מתי?