עשיתי זאת!

נרשמתי היום ללימודים!

אני כל כך גאה בעצמי. זה מרגיש כל כך נכון....

אמנם יש עוד זמן עד לשנת הלימודים הבאה אבל עצם המעשה כבר גורם לי לתחושת התחדשות והתרגשות גדולה.

בחדר האמבטיה במלון הנפלא, בו היינו באיסטנבול, היה משקל דיגיטלי. גאדג'ט מעוצב וסקסי להפליא. גם ידידותי ביותר למשתמש. ביום השני, אחרי בילוס בקלאווה, הוא העיד על ירידה של חצי קילו במשקל. "אני רוצה כזה", הצהרתי, ובן הזוג, אשר נכנס לכוננות יום הולדת כבר חודשיים לפני המועד, רושם את כל המשפטים המתחילים ב"אני רוצה" ...(אני בטוחה שאמרתי שאני רוצה נעלי בית ולא קיבלתי....).

כך קיבלתי ליום הולדתי משקל דיגיטלי יפהפה. חצי בוקר אתמול הלך לי על ניסויים. יש להקדים ולהסביר את מהות הקשר בין אישה לבין המשקל שלה. שלי מלווה אותי כבר כמעט 25 שנה. הוא חלוד ומצ'וקמק. העיצוב ממנו והלאה – יש עליו ציפוי לינולאום צהבהב מתקלף ובכל פעם שעולים עליו הוא מראה משקל אחר. אבל יש לו תכונה אחת נפלאה – הוא מראה משקל שהוא פחות שלושה קילו מהמשקלים האוניברסליים, סטייל בית מרקחת ומירי בלקין.  והרי ידוע שכלל אין זה משנה מה המשקל האבסולוטי שלך. מה שמשנה שעל אותו משקל את יודעת איפה את ממוקמת.

אני נשקלת בבקרים, לפני ואחרי המקלחת. למה גם וגם? כי המשקל הישן שלי מראה שאני מרזה במקלחת. כן, כן, משהו כמו חצי קילו וכל יום אני בודקת את זה מחדש. המטרה הראשונה אתמול היתה לבסס את ההבדלים בין המשקל הישן לחדש. משהו כמו שלושה קילו – לא יודעת בדיוק כי הרי המשקל הישן מראה כל פעם חצי קילו יותר או פחות. אבל בואו נאמר 2.5 קילו שזה ההבדל בין המשקל של מירי בלקין לשלי. החידוש המלהיב הוא שהמשקל החדש מראה גרמים! ממש כמו בטיפת חלב.... אז גיליתי שהפיג'מה שלי שוקלת ארבע מאות גרם. ההבדל המשמעותי הוא שהמשקל החדש הוא החלטי ביותר ולא משנה כמה פעמים אני עולה ויורדת ממנו- הוא חוזר לאותו המשקל בדיוק – גם אם אני עומדת על רגל אחת!!!!!!! אך אין ספק שההתגלות הכי מפתיעה היתה שלפני המקלחת ואחריו – אני שוקלת בדיוק אותו הדבר.......

אני חושבת שהמתנה הזאת תעורר מחדש את המוטיבציה שלי לרזות כי ממש אוכל לעקוב במדוייק אחרי השינויים – עוד לא בדקתי מה קורה אחרי ששותים בקבוק של חצי ליטר – לפי ההיגיון צריך לעלות 500 גרם, לא? נו, יש לי מה לעשות גם הבוקר......

לסיכום, היה אחלה יום הולדת. פרטים בהמשך.

יום נפלא לכולם.

אתמול כתבתי פוסט יום הולדת מתוך תחושת מועקה. אחרי זה יצאנו לפגוש חברים וקיבלתי מתנות וברכות נפלאות. כולם ציינו את שמחת החיים שלי, את האנרגיות, החדווה.

אשרי האדם שיש לו חברים טובים.

הבוקר העירה אותי משפחתי בשירה ונשיקות. כל אחד בנפרד נכנס אלי למיטה לחיבוק – אפילו חיימ'קה... אחרי זה עשינו טקס יום הולדת משפחתי עם מתנות וברכות.

אשרי האדם שיש לו משפחה אוהבת.

והיום רק התחיל..... אז אני מרגישה הרבה יותר טוב בבוקר יום הולדתי אבל המחשבות שהעסיקו אותי אתמול עדיין שם ולכן אני מעלה את הפוסט המקורי.

אתמול עלה בדעתי שאולי הגיל משפיע עלי. אני זוכרת שבאיזור גיל 40- כולם דיברו על משבר ואני לא הבנתי על מה מדברים. לא לפני ולא אחרי... להיפך – במסיבת יום ההולדת שלי אמרתי "תחזיקו חזק, אנחנו עומדים להמריא" וכך באמת היה. מאז עברו 7 שנים טובות של עשייה והתקדמות. אבל עכשיו פתאום התחלתי לשאול את עצמי מה אני בעצם רוצה והאם אני צועדת בשביל המתאים. הנה, בעוד שלוש שנים אהיה בת 50. כמה זמן נותר לי להשיג דברים שיהיו בעלי משמעות – לא לעצמי, על זה אין תאריך תפוגה. אבל אני רוצה לעשות דברים שיגעו באנשים. שישאירו חותם. מתישהו זה יהיה מאוחר מדי. אבל פתאום אדם מוצא את עצמו עבד של משהו שהוא עצמו יצר וזה כולל ציפיות של הרבה אנשים. האם אפשר לומר פוס – לא משחקים? פתאום אני מקנאה במורים שיש להם שנת שבתון. מין פסק זמן. זמן לעצור, לחשוב, לבחון ואפילו סתם לנוח. לא שמתי לב לזה בהתחלה אבל פתאום הבנתי שאני משדרת אותות מצוקה. ביום שישי, בזמן ארוחת הצהריים, אמרתי שהייתי רוצה להישאר חודש בבית. לא לצאת הרבה – לטפל בכל מיני דברים זנוחים, לקרוא, לכתוב, לצאת מהמירוץ הזה.

עכשיו בלונדון היו סיילים בכל החנויות – שלטים בכל מקום האומרים "קנה אותי! קנה אותי!" נגעלתי פתאום מכל זה. כמה אפשר לקנות עוד ועוד. הרי אין לנו צורך ברוב הדברים שאנחנו מתפתים לקנות.... פתאום בא לי לצמצם את החפצים שלי למינימום.  תעצרו את העולם אני רוצה לרדת....

אז מה אני מאחלת לעצמי? עניין הלימודים נשאר כל הזמן בפריים. השעות שביליתי בספריה הבריטית הרגישו לי כמו הדבר הכי נכון לי – שזה מה שאני צריכה לעשות בחיי  - להיות חוקרת תרבות. אז אני מקווה להתחיל את התהליך הזה – גם אם זה יהיה במקביל לדברים שאני עושה. זה ידרוש הורדת קצב והתאמת ציפיות וזה לא יהיה קל. בעיקר כי אני טיפוס שרוצה הכל וקשה לי לוותר. אבל לא תהיה ברירה. נראה לי שזה יהיה הכיוון שימנע את המשבר מעבר לפינה.....

אז יש חלון שנפתח. יש פירגון בסביבה הקרובה ורצון שיהיה לי טוב. עכשיו אני צריכה להתארגן על זה.

יהיה טוב.

מחרתיים יש לי יום הולדת. אני מאלה שעושים עניין מיום הולדת. כבר כתבתי על זה אבל השנה פתאום אני מרגישה אחרת - יותר אדישה - וזה מעצבן אותי. אני אף פעם לא רוצה לאבד את כושר ההתרגשות שלי. נכון שכשמתחלף המזל האסטרולוגי לדלי, חיוך עולה על שפתי, אבל זה גם קשור לכך שכל כך הרבה מהחברים שלי הם דליים. זה פשוט לא ייאמן. כאילו ישנה משיכה סמויה הקושרת בינינו. לא פעם פגשתי מישהי/מישהו שהיתה בינינו כימיה מיידית והסתבר שהם דליים וכך יוצא שמה- 24 לינואר ועד ל - 6 בפברואר יש לי בערך עשרה ימי הולדת לחגוג. זה כולל גם את בני הבכור שהגיח חמישה ימים אחרי יום הולדתי. השנה הוא יהיה בן 20. לא ייאומן.

החגיגות מתחילות כבר מחר. יהיה כיף.

סופשבוע חמים ונעים לכולם.

תגידו, אף אחד לר שם לב לצילום החדש של הבלוג.......

עדכון: אם תהיתם - בודאי שיהיה פוסט יומולדת. אין צורך להקדים ולברך (יש לי אמונות בעניין הזה.....)