ואני עדיין מתרגשת כאילו היתה הראשונה.

מתאימה לי השבת החורפית הזאת. נעים לי בלב ובגוף. קצת מוספים של שבועות עברו ומחשבות על החיים , תוך כדי גיהוץ עם חלונות פתוחים שאיפשרו עירבוב של ריח האדים על הכביסה הריחנית עם ריח האדמה הספוגה מבחוץ. גם התאים האפורים של המוח שלי קיבלו מנת השקיה יפה השבוע - יום של הרצאות מרחיבות דעת ומעוררות ציפיה להמשך. חבורת צעירים סקרנית ונלהבת שכיף להסתובב בתוכה ולא - אני לא מרגישה דודה ומתקבלת בהמון חיוכים וסימפטיה. גם פגשתי חברה לספסל הלימודים לפני שנות אור- שגם היא חזרה להשלמת התואר וכך ישבנו, כמו בקפסולת זמן, מעתיקות אחת מהשנייה את מה שלא הספקנו לרשום - ממש כמו אז. לא יאומן....

אתמול בלילה, בבר אפלולי בהרצליה, ישבנו על הבר מול שלוש בחורות שעישנו ללא הפסק והיה ברור לחלוטין, לפי הלבוש הפרובוקטיבי וחוסר העניין שלהן לשוחח אחת עם השנייה, למרות שבאו ביחד - שהן מחכות שמישהו יתייחס אליהן. זה לא קרה (לפחות עד שהלכנו) ורק חשבתי כמה זה מדכא לחכות למישהו זר שאולי יגמור איתן בלילה במיטה.

בן דודי האהוב נמצא כאן בביקור. הוא משחק כדורגל באיזו נבחרת אנגלית לבני 45 ומעלה. כך שמחר אני הולכת למשחק כדורגל! הפעם היחידה שהייתי במשחק כדורגל היה בפעם האחרונה שהוא שיחק כאן - לפני 10 שנים בערך... אבל בינתיים אני מראה לו את סצינת הברים בלילות ועוד מעט את נמל תל-אביב בחורף. כיף לי לארח אותו כאן.

ודבר אחרון - אני לא אוהבת את הקמפיין המעצבן של אברי גלעד. אם זה פשע לתת לילד עד גיל 9 לעבור לבד את הכביש - שיהיה חוק נגד זה. מסתבר שהייתי פושעת הרבה שנים ובכלל לא ידעתי.

שבת נעימה ומתכרבלת לכולם.

הרבה פעמים נשאלתי מה תחום העיסוק שלי ומה אני הולכת ללמוד ונמנעתי להגיד. ובכן, החלטתי לשתף אתכם ולספר שהתחום הוא אמנות. (תראזי – אתה פה?).

לקראת שנת הלימודים המתחילה השבוע, שוחחתי עם חבר על נושא שמעסיק אותי והוא השפעה. יש לי רצון להשפיע ובאיזה מקום אני מרגישה שהתקדמות בתחום האקדמי תעזור לי להרחיב את המעגל. הוא הזהיר אותי מציפיות מוגזמות. בהיותו גם רופא וגם מרצה זה הפתיע אותי כי ישנם כמה מקצועות שבעיני בהחלט משאירים חותם על מעגל נרחב יותר מהממוצע – כמו רופאים, ארכיטקטים ומורים, למשל. אבל אם חושבים על זה, גם אם אתה כותב מאמר מבריק או בונה בניין מבריק או אפילו עושה מחקר מבריק – אז מה? איזה משקל יש לזה בסופו של דבר?

מה זה בכלל הרצון הזה להשפיע? מאיפה זה בא? למה לא מספיק לי להשפיע על בני משפחתי ומעגל החברים היקרים לי. הרצון הזה, להשאיר חותם בודאי מניע מדענים והמשפיעים הגדולים זוכים בפרסי נובל על תרומתם לאנושות. אבל תחום האמנות מוגבל גם ככה לאחוז מצומצם של האוכלוסיה.

בכל אופן, זהו התחום שאני אוהבת ויש לי מזל גדול שהוא גם מפרנס אותי. כנראה שאני אמשיך בעשייה ומי שיקרה בדרכי ויתעשר מכך – זה יהיה רווח נקי גם שלי.

שבוע טוב ושנת לימודים מוצלחת.

עושה רושם שרוב האנשים אינם מרוצים מחייהם. אחרת אין לי הסבר לטרנד הגואה של תוכניות טלויזיה המאפשרות לאנשים לחוות חיים אחרים, תדמית אחרת, מראה אחר, מקצוע אחר.

אתמול בערב ראיתי במקרה תוכנית בסדרת "מה לא ללבוש". גירסה קצת יותר מתוחכמת של "המהפך" – אנגלית, כמובן. שתי נשים ששאפו לצאת מעורן האפרורי ולהיות קצת יותר נוצצות. המהפך היה, כמובן, דרמטי ומרגש. תמיד מעניין אותי לפגוש את האנשים האלה אחרי שנה – לראות אם משהו נדבק בהם. כמו בסידרה "המתחזים", למשל. האם אותו שליח פיצה שנהיה טבח קיבל יותר אמביציה? האם חייו השתנו במשהו? האם הניסיון לחוות משהו אחר גרם לו להיות יותר מרוצה בחלקו או הגביר את הרצון לשנות?

הסידרה "אמא מחליפה" היא מרתקת מהבחינה הזאת. נראה תמיד שהחזרה הביתה מחדדת את הערכתה של האם ולא פחות את הערכת המשפחה למה שנלקח ביום יום כמובן מאליו. דרך אגב, הפרק האחרון עורר בי תחושות קשות. הבעל הערבי היה מפותח שנות דור מהבעל הישראלי – הגזען המטומטם הזה. לא מגיעה לו אישה כמו שיש לו....

ממש ברגעים אלה משודר פרק בסידרה "נראה אותך במקומי" – פרוייקט גדול שלקח אנשי מקצוע לארצות שונות. שף הגורמה הצרפתי לקיבוץ והטבח של הקיבוץ למסעדת הגורמה הצרפתית. מעניין שהשף ניסה להשתלב והטבח ניסה להוכיח שגם אנחנו שווים משהו – יש לנו קפה וגם שקשוקה – אז מה אם יש לצרפתים יונים ממולאות....

אצלנו בבית סוכם שלא אשתתף בתוכנית "אמא מחליפה" –  הילדים אמרו שלא ימצאו אמא יותר טובה ממני..... שווה....