ישנם שני דברים שאישה פשוט חייבת שיהיו לה: ספר טוב (כבר אמרנו) וגניקולוג טוב. אין מה לעשות – עובדות החיים. אבל גניקולוג, מטבעו, מעורר אי נוחות (בלשון המעטה). אני, למשל, עזבתי את הגניקולוג שלי אחרי שהוא אמר לי שאני נראית טוב. זה לא משנה שהוא יילד אותי (וממש שלף לי ילד מתוך הבטן – כן, ככה הם נולדו אצלי…..). את לא רוצה שהגניקולוג שלך יסתכל עליך כאל אישה. שיעשה את מה שהוא חייב ויגמור עם זה. שלא ינסה להתידד איתי כי כשאני יושבת בתנוחה הבלתי אפשרית הזאת ומדמיינת את מה שהוא רואה, קשה לי אחר כך להסתכל לו בעיניים….. זה פשוט לא נעים. מצאתי פתרון. יש לי גניקולוגית – אישה. מקסימה ועדינה והכי הורס זה שלפני שהיא מתחילה את הבדיקה היא מבקשת סליחה. ממש מרגשת.

אתמול ביקרתי אותה. יש לי שיטה מצויינת. אני אומרת למזכירה שלה להתקשר אלי כל חצי שנה. אחרת לא היינו נפגשות שנים. אחרי קצת הא ודא מתחילות השאלות הרגילות וביניהם תאריך וסת אחרונה. בחישוב מהיר עשתה חשבון שאני בדיוק מבייצת. זה מאד שעשעה אותי כי שום דבר במחלקה הזאת לא מדוייק אצלי… אבל מילא. בשלב הבדיקה היא אישרה את קביעתה בהתרגשות ואחר כך בא שלב האולטרהסאונד. [אני לא יודעת אם בחורים יודעים את זה אבל אולטרסאונד וגינלי זה מקל כזה עם עין בקצה. בשביל לשמור על הגיינה היא מכסה אותו ב….קונדום! ממש כך….] ובכן, קריאת התפעלות נפלטה מפיה כאשר סובבה את המקל תוך ניסיון להוציא לי אותו דרך הפה… הנה הביצית שלך!!! לחשה…. תראי איזו יפה היא!! ושם, בפתח השחלה, מתכוננת לצנוח צניחה חופשית היישר אל תוך הרחם היפהפה שלי (מילותיה של הרופאה, לא שלי….), ביצית מושלמת. אז עדיין לא בייצתי, אמרתי, תוך הפגנת הבנה במיניות האישה. נכון, אמרה, אבל זה עניין של שעות. וכך, מצאתי את עצמי הבוקר, נוסעת לחולון ומרגישה סדרת דקירות אשר בישרה את צניחתה של הביצית היפהפיה שלי היישר אל זרועות ההתקן התוך רחמי שלי שניפץ לה באחת כל אשלייה של הפרייה.

מה נפלאות דרכי הגוף…..

משהו אחר לגמרי לסיום:

בכניסה לחולון יש שלט גדול האומר כך:

חולון - העיר היציבה והיעילה בישראל.

מישהו יכול להסביר לי מה זה אומר?????

כל זה כדי שהבית יראה מטופח ונאה לכבוד ביקורה של זהבה. עוזרת בית ישראלית למהדרין עם המלצות חמות. רק שאמצא חן בעיניה! רק שהבית יהיה נאה בעיניה!! עד לרגע האחרון עבדתי ובארבע נכנסתי למקלחת, התבשמתי קלות ויצאתי להביאה. בטלפון היא נשמעה גברית משהו – סמכותית וקצת תקיפה – כמו אחת שיודעת מה היא רוצה ולא מוכנה להתפשר…. קצת הפחידה אותי, אני מודה. אני לא בוסית קלה. יש לי דרישות ואני לא מוכנה להעלים עין. עובדה- היה לי חשוב שהיא תדע שאפילו שאין לי עוזרת - הבית נראה טוב – שלא תחשוב שאני מפונקת או משהו. אני יכולה להסתדר גם בלי – שלא תתפוס עלי תחת….

היא חכתה לי ברחוב ומרחוק חשבתי שהיא ילדה. אמא לשישה ילדים – הגדול, גם הוא התגייס עכשיו לצבא. ישר התחברתי אליה. חברמנית כזאת. חייכתי הרבה והתנהגתי למופת.

הראיתי לה בגאווה את הבית – מראש הדלקתי את האורות באמבטיה, המבליטים את הברזים המבהיקים – ממש כמו בבית מלון. ראיתי שזה עשה עליה רושם טוב.

חיכיתי לגזר הדין בשלווה מעושה והיא, סיכמה ואמרה – ביום ראשון הבא אני יכולה להתחיל!

מעתה, אימרו זהבה, והחזיקו אצבעות שאני לא אקלקל….

טסתי במחלקת עסקים, הופעתי בטלויזיה, אמרתי הכל בפנים (יותר מדי פעמים). דיברתי מול קהל (ואני מקווה לדבר עוד הרבה). יצאתי לטיול ספונטני, גיליתי הרבה תשובות לשאלות חשובות (וגם גיליתי שאני לא יודעת עוד הרבה תשובות לשאלות חשובות). התאהבתי מהנימים שבקצות אצבעות הרגליים ועד הקצוות המפוצלים… ראיתי משהו גדל (בוטן שהופך לילד שהופך לגבר). ישנתי מתחת לכוכבים, הלכתי למגדת עתידות, כתבתי מכתבים למערכת (גם לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל). טיפסתי על הר (לא סתם הר – הרי ההימלאיה), דפקתי הופעה, גידלתי חיות מחמד, הבעתי משאלה (המון פעמים), קיבלתי מסאז', התרחצתי בעירום (בים לאור יום!), כתבתי מכתבי אהבה, שיניתי תספורות, רכבתי על אופנוע (הרכיבו אותי), קניתי כרטיס לוטו (למרות ששכחתי לבדוק אם זכיתי…), שלחתי פרחים, החלפתי חיתולים (הרבה, בלי עין הרע…), העפתי עפיפון, התנדבתי, אכלתי במסעדות פאר, עשיתי את זה בטבע (וגם את ההוא), המרתי בקזינו. אכלתי אסקרגו (והקאתי), נשארתי ערה כל הלילה וגם ביקשתי חתימות מכוכבי זמר. נסעתי עם חברה לחו"ל, נסעתי לבד לחו"ל, ביליתי בספא, טיילתי בלילה לאור ירח. ילדתי בת. (זה היה חלום ענק שלי).

יש דברים שלא עשיתי וגם לא רוצה לעשות: לא עשיתי בנג'י, לא עשיתי סקי, לא הייתי במשחק כדורגל, לא טיפסתי ברגל על מגדל אייפל, לא הייתי חברת כנסת, לא השתתפתי בסרט, לא הייתי דוגמנית.

דבר שעוד לא עשיתי ואעשה עכשיו: עוד לא חיברתי רשימה כזו לעצמי. כיף נורא לחבר רשימות כאלה – זה כמו המשחק: לו היית זוכה במיליון דולר מה הייתי עושה עם הכסף. מה איכפת לנו להגיד? זה עולה לנו משהו? מה איכפת לנו לחלום? אבל ברשימה כזו – רשימת חלומות ברי ביצוע, יש משהו יותר ממשי ובנוסף על כך, אתה מוצא את עצמך מביע בקול (או בכתב) את חלומותיך.

זהו? לא יכול להיות. אבל בעצם, רוב המשימות הגדולות כבר מאחורי – התחתנתי, עשיתי ילדים, יש לי בית, מקצוע, עבודה, סיפוק… אלה יתרונות הגיל – נשאר לחלום חלומות שחיתות….

הופתעתי. הפרומואים שיגעו אותי ומראש החלטתי שלא אצפה. גם לא הבנתי עד אתמול על מה בעצם מדובר ואיך רינה מצליח ויעקב פרי מתחברים. אבל התישבתי לאכול בתחילת התוכנית והייתי ממש מרותקת. אם כבר תוכנית ריאליטי אז שיהיה גם מסר חינוכי/חברתי, שיהיה גם תוכן מעניין קצת מעבר לשאלה את מי תיקח שרון. 14 חברה מוכשרים ובהחלט ייצוגיים. מטרה נעלה המחייבת מעורבות, ידע, חוכמה, רגישות ונוסף על כך – מלחמת המינים, שמוסיפה עניין. היה מרתק לראות את הישיבה של הבנות לעומת הישיבה של הבנים. אצל הבנות – כולן דיברו בו זמנית , כל אחת ניסתה בכוח להשתלט. קקופוניה מושלמת. אצל הבנים היה שקט. חלוקה עניינית לצוותים, לוח זמנים – הם הרבה יותר מגובשים ורציניים. הנאום שלהם היה מבריק. כדי לכבוש קהל, תמיד טוב לדבר איתם על נושא הקרוב לליבם. אנגלית מדהימה במבטא המתאים של צביקה מלא הקסם. חוש הומור גם כן מוסיף המון. רוית היתה קפואה ודידקטית. היה ברור מיד שהיא לא מצליחה לרכוש את לב הקהל שלה. אנגלים לא אוהבים אנגלית במבטא אמריקאי. אין מה לעשות. ידעתי שהן תפסדנה.

שלב הבירור היה מעניין. בנות, כמו בנות, העיפו הרבה רפש. קמה קנוניה נגד האתיופית. גם אני חשבתי שעדיף היה אם היתה מספרת את סיפורה האישי – מבחינת הסברה יש ערך רב לסיפור אישי – הרבה יותר מעובדות יבשות. לא נתנו לה צ'אנס ומרפקים זה לא חלק מהתרבות שלה – רואים שהיא עדינה… הייתי מאד מתאכזבת אם השופטים היו בוחרים להעיף אותה. היא עוד תתרום הרבה. גם רוית, הנואמת לא היתה יכולה לעוף כי אז זה היה מרתיע בנות במשימות הבאות. לא צריך להרוג את השליח, כמו שאמרה. התלבטתי בין עפרה, שהיא גם יהירה וגם רעה וגם אמרה את הדבר הכי לא הסברתי שאפשר, לבין רונה, שלקחה פיקוד באופן מאד לא דמוקרטי ושתלטני. בסוף הוחלט שעפרה תודח. הפסד קטן מאד.

אני מקווה שעוד כמה אנשים צפו בתוכנית הזו, למרות מתקפת הפרומואים המזוויעה, כדי שיהיה לי עם מי לדבר על זה…. ואם לא - אז תצטרפו בשבוע הבא. ערוץ 2.