לניצה שאול - למרות גילה המופלג ורגלי הנקניקיה שלה - עם המון חן וחיוך רחב, עם שמחת חיים פורצת וקלילות מפתיעה - היא עוקפת את כל הדוגמניות ארוכות הרגליים......

יש תקוה.

הלפטופ שלי הוא מחוץ לתחום. לחלוטין. רק לי מותר לגעת בו. זהו כלי העבודה שלי וזה חוק יבש שנחקק ביום שהוא הגיע הביתה. בשבת אני ניגשת למחשב ומגלה תיקיה חדשה על הדסקטופ ואת הסיסמא של החייל בהוטמייל שלי. כמובן שהתעצבנתי – רק שהוא לא היה בבית אז התקשרתי אליו ואמרתי לו בדיוק מה דעתי.....

היום שוחחנו בטלפון וקיבלתי את הנאום הבא:

אמא, את באמת חייבת ללמוד להתמודד איתי!!!!!

את פשוט לא יכולה לנתק לי את הטלפון בפנים! לפעמים את מתקשרת רק כדי לצעוק ואחרי שאת אומרת את מה שיש לך להגיד את פשוט מנתקת .ככה לא מנהלים יחסים.

חייכתי חיוך גדול וחשבתי לעצמי – לזה קוראים נחת......

שאלה אותי חברה חדשה. מוזר היה לי לשמוע את השאלה הזאת כי מבחינתי, ההיפוכונדר הקלאסי מגולם בספרו הנצחי של ג'רום ק ג'רום "שלושה בסירה אחת" בתרגום הנפלא של יאיר בורלא וזה הולך כך:

"זוכרני, שיום אחד הלכתי למוזיאון הבריטי כדי לברר מה הטיפול הדרוש למחלה קלה, שתקפה אותי אז. אם איני טועה, היתה זו אדמדמת. נטלתי את הספר ועיינתי בכל אשר חפצתי לעיין, ואחרי כן התחלתי מדפדף בדפיו בלי משים ומשתקע אט אט בעיון מדוקדק במחלות בכלל. איני זוכר כרגע, איזה חולי היה זה שמשך את ליבי. בכל מקום יודעני, שהיה זה נגע ממאיר והרסני ובטרם הגעתי לאף מחצית הרשימה של הסימנים המאפיינים נסתבר לי בבירור, שאני נגוע במחלה זו ללא ספק.

שעה קלה ישבתי הלום אימה חשיכה.... סקרנות גדולה תקפה אותי והחלטתי לבדוק את מצב בריאותי באורח יסודי. לפיכך התחלתי לקרוא בספר לפי סדר הא-ב.....

דפדפתי והלכתי על פני עשרים ושתיים אותיות והגעתי למסקנה שהמחלה היחידה שעדיין אין לי, היא עוית הרחם......."

אני שמחה לומר שהתאור הזה ממש לא מאפיין אותי. בכלל, באופן כללי אני אדם בריא. לפני כ- 12 שנה התוודעתי לראשונה לרפואה הנטורפטית ומאז אני מטפלת בעצמי ובבני משפחתי בדרכים אלטרנטיביות. הנהנית הגדולה היא ביתי בת ה- 12 שלא נזקקה לאנטיביוטיקה עד היום הזה. מערכת החיסונית שלה חזקה מאד. נכון שמזל שיש אנטיביוטיקה אבל היא מוציאה את הגוף מאיזון כימי וזה בדרך כלל גורר היחלשות שמביאה עלינו מחלות חדשות. אני נוקטת בשיטה המזרחית של מנע. הרופאים הסיניים העתיקים היו מקבלים "עונש" אם הפציינטים שלהם היו חולים – היה עליהם לעבד את אדמותיהם בגלל שנכשלו בעבודתם.

בגלל שאני רגילה להרגיש טוב, קשה לי מאד להתמודד עם מחלות. אני משתדלת לפתור את הבעיות בדרכים הלא קונבנציונליות אבל לעיתים אין ברירה, וכמו שקרה לפני כחודש, מצאתי את עצמי עם תחושה מוזרה של פרפורים בלב והלכתי לרופא המשפחה שמייד שלח אותי לבדיקות מסוגים שונים. מעבר לדם/שתן הסטנדרטיים- חיברו אותי לאלקטרודות עם ביפר קטן למשך 24 שעות ועקבו אחרי דפיקות הלב שלי. הלב, כנראה בסדר- קצת מקדים מדי פעם אבל אפשר לחיות עם זה אבל בדיקת השתן הראתה חשש לדלקת. שוב התייצבתי במעבדה לבדיקה חוזרת +תרבית וממש ביום שטסתי ללונדון התקבלה התשובה שאכן יש לי בונוס מיוחד -  דלקת בשלפוחית השתן. מעניין מאד לאור העובדה שהרגשתי מצויין עד כדי כך שיותר חששתי מהתגובה שלי לכדורים שהוא רשם לי. לכן דחיתי את לקיחתם עד לשבוע הזה ומהיום הראשון שהתחלתי לקחת אותם – הדרדר מצבי לאין שיעור. כל הסימפוטמים של דלקת בשלפוחית השתן עטו עלי במלוא העוצמה וקרסתי בצמרמורות למיטתי... יתרה מכך, אני גם אלרגית לתרופה ועכשיו יש לי גם פריחה נאה וסט חדש לגמרי של כדורים.

הבעייה שלי היא שכשאני לא מרגישה טוב, אני עסוקה בעיקר בזה. כמובן שאם החברה המוזכרת בתחילת הפוסט היא גם אחות זה עוד יותר טוב כי תמיד עדיף לדבר עם מישהו שמבין...... אז פתאום אני נורא עסוקה בענייני בריאות וזה מייגע גם אותי אבל אולי אני צריכה להתרגל לזה כדברי האימרה הידועה: "אם עברת את גיל 45 ושום דבר לא כואב לך – אז כנראה שאתה מת......"

בתוך כל הרעש המקיף אותנו לאחרונה, אולי לא שמתם לב למהפיכה ברמת היעלמות האסימון!!!

אין צורך יותר ללקק בולים!

שנים של רוק בטעם דבק מעט מלוח פסו מן העולם. מעתה - בול הנדבק מעצמו.

איך לא חשבו על זה קודם?

(אני יודעת שזה לא חדש - אבל רק היום היכתה בי עוצמת המהפיכה..... אולי זה בגלל שאני חולה וקצת הזויה......)