ראיתם את התוכנית של אורי גלר?

ניחשתם נכון את הצורה שהוא העביר טלפתית? אני כן! לא יודעת אם זו טלפתיה או אינטואיציה או מה אבל מהרגע שהוא בחר צורה - ראיתי את הכוכב. 39% מהמתקשרים (לא התקשרתי) ניחשו נכונה. מה זה אומר? סטטיסטית האחוז שבחר בכוכב היה גבוה בהרבה משאר הצורות. אצלינו בבית - מתוך חמישה צופים רק 2 צדקו.

האם זה אומר משהו לגבי שפת התקשרות חדשה? כמי שמאמינה באינטואיציה ובקול הפנימי, אני בטוחה שיש דברים שלא ניתנים להסבר. ממש כמו שיש דברים שאני פשוט יודעת ממקום פנימי עמוק ובטוחה באמיתותם.

שבוע טוב.

אתמול שמעתי את המושג High maintenance . המושג הזה משמש כהגדרה לאישה בעלת דרישות והוא נאמר בהקשר אלי. זה שעשע אותי לחשוב על עצמי כמו על מנוע של מכונית וכמו שאתם מכירים אותי, יש לי מה להגיד על הנושא... ראשית, יצאתי למרחבי האינטרנט, לבדוק את המשמעות הרחבה של המושג – מעבר למה שאני הבנתי אינטואיטיבית. מסתבר שאני לא ממש עונה להגדרה כמי שלעולם לא תצא מהבית אם אינה לבושה טיפ טופ ומאופרת למשעי. כן – אפשר לתפוש אותי אצל הירקנית עם בגדי בית וללא איפור. אני גם לא רוכשת מותגים יקרים, למרות שאני בהחלט מעוצבת. אני מתלבשת בשילוב של high and low ואני לא קונה תכשיטים יקרים.

אבל........ אני בהחלט לא low maintenance. לא ולא. לא מסתפקת במועט וכן מצפה לתשומת לב. אם הייתי יוצאת לדייטים, הייתי מצפה שהגבר ישלם עלי ויתייחס אלי כמו אל ליידי אנגליה (אויש – ברור....).

ממה שקראתי, יש סטיגמה שלילית לנשים שהן "יקרות לתחזוקה". אני לא רואה את זה כך. אני חושבת שמי שמסתפקת במועט ולא מבקשת דבר – גם לא תקבל דבר.... ה"דבר" הזה לא חייב להיות בר קנייה. הוא יכול להיות ברמה של תשומת לב ויחס.

זה מזכיר לי את השאלה: קרם ברולה או ג'לי?

קרם ברולה – בלי ספק..... או רעב.....

יש פרוייקט נחמד במוסף הארץ - צילומים וראיונות עם אנשים שקוראים ספרים בחוץ, בעיקר בגינות ציבוריות. המקום היחיד שבו אני קוראת בחוץ זה בפארק בלונדון. לפעמים, בהליכת הבוקר שלי, אני רואה מישהו יושב על ספסל וקורא וזה נראה לי מאד משונה לעצור בדרך לאיזה מקום ולקרוא. זה מה שקורה לי במירוץ המטורף של החיים - נראה לי מוזר לעצור...אם אני קוראת ספר מרתק במיוחד, אשים אותו באוטו ואם, נניח, אני מקדימה לשיעור פילאטיס, אשב באוטו ואקרא קצת. אני קוראת גם בים אבל בעיקר במיטה, לפני השינה או אחר הצהריים עם קפה על המרפסת. בבוקר אני קוראת את העיתון עם הקפה.

ברכבת התחתית של לונדון רוב האנשים קוראים. מוציאים מהתיקים שלהם ספרים עבי כרס ושוקעים בין דפיהם. קראתי פעם שזה לא בגלל שהם כזה עם אוהב ספר אלא יותר כדי להימנע מקשר עין עם האדם היושב ממול. הספר מכנס אותך בתוך עצמך ומנתק אותך מהסביבה.

אני אוהבת לראות מה אנשים קוראים. פעם קניתי ספר בגלל שראיתי מישהו קורא אותו ברכבת והעטיפה משכה אותי.דווקא עכשיו אני פחות קוראת. יש לי על המדפים ספרים שעוד לא קראתי אבל אני לא שקועה באף אחד מהם. התחלתי כבר פעמיים את יער נורווגי אבל לא המראתי איתו. אני חושבת שמאז יונה ונער לא התחברתי למשהו חדש.

למישהו יש המלצות?

ובעניין אחר, אתמול פורסמו השמות הכי פופולריים בישראל בשנה האחרונה. נעה ואורי. זה גרם לי לחייך. דווקא השמות הפשוטים של פעם - שום דבר פלצני כמו ים, ותות - שמות עם טעם של פעם. יפה בעיני.

ועוד אחד קטן - הפרסומת של בזק למצלמה הביתית שמראה לך מה קורה בבית כשאתה איננו. האם גם אתכם זה מצמרר? האח הגדול מסתכל עליך ורואה הכל. אובססיית השליטה בשיאה. מה הילד שלך עושה כשאת לא בבית, מה הבעל/אישה שלך עושה.... האפשרויות זוועתיות. אנשים באמת קונים את זה???????

יום נעים לכולם.

בהליכת בוקר שלי עבר מולי בחור, כשעל פניו חיוך רחב. מסוג החיוכים הנדירים האלה שמחייכים את עצמם למרות המודעות  לנראות שלנו והחשש מלהראות מטופשים. לא יכולתי שלא לחייך אל מול חיוכו, למרות שברור היה שלא אלי הוא מופנה וגם לא נוצר בינינו קשר עין. הוא היה שקוע בסיבה לחיוכו ואני נשארתי עם אופציות מגוונות לסיפור שלעולם לא אדע.

אבל אני חושבת שיש רק דבר אחד שגורם למישהו לחייך כך - אהבה.

יום נפלא לכולם.