איזה מזל שיש שבת.... בזמן האחרון אני מרגישה שביום ראשון אני לוקחת אויר, סותמת את האף וצוללת מתחת למים ואני עולה שוב רק ביום ששי בצהריים - עם סיום יום העבודה. בין לבין - עבודה ולימודים וביניהם קריאה בלתי פוסקת של מאמרים שאני צריכה לקרוא משיעור לשיעור. ביניהם אני גם כותבת כל מיני דברים ואף דואגת להפיץ אותם כי אם יש משהו שלמדתי זה את חשיבות השיווק העצמי ועל זה נאמר "אם אין אני לי מי לי" וגם שיש דברים שהצניעות אינה יפה להם....

והשבת - כמו זו שמסתיימת לה, היא יום של מנוחה - לא מהקריאה והכתיבה אלא מהמחוייבות השונות והשבת האופטימלית היא שכל הולכים לענייניהם - כמו היום - ומשאירים אותי לבד בבית ובגינה המהממת שלי ואני יכולה לשקוע בדברים שלי בשקט ובלי הפרעות.

החברות שלי מתלוננות שאני נעלמת להן  וזה נכון - אני די מתרגלת משק אוטרקי - לא ממש זקוקה לפעילות חברתית וממש אין לי סבלנות לפטפוטים. זה קצת מפחיד, אם אני חושבת על זה, אבל מתנחמת במחשבה שזה תקופתי.... 

אתמול עשינו על האש לסיום העונה (למרות שהחורף לא נראה באופק) והתבוננתי בסיפוק סביב השולחן - שני אורחים אמריקאים של הבן שלי שמתארחים כאן בסוף השבוע (כולל כביסות) ושני חברים של הבת שלי שנשארו לארוחת ערב. רק אב הבית ואני עברנו על גיל 22.... אני אוהבת שהבית שלי הוא בית פתוח. בדיוק ההיפך מהבית שבו אני גדלתי. אחד הבחורים שמתארחים כאן עשה עלייה לפני כמה חודשים ובא לעשות צבא. השבוע הוא סיים בהצלחה גיבוש מטכ"ל! חמד של בחור שהחלטנו לאמץ כחייל בודד - אפילו שבאופן רשמי הוא גר בקיבוץ.  צריך לעודד בחורים מצויינים.

מקווה ששלומכם טוב וביליתם שבת מקסימה ושיהיה לנו שבוע מקסים בהמשך.

משאירה אתכם עם שיר קסום של זמרת שטרם הגיעה לארצנו - Rumer